דרום הר חברון, חברון, סנסנה (מעבר מיתר)

 

כשעברנו את מחסום מיתר השעה היתה תשע בבוקר, שעה שבה מגרש החניה עמוס מכונית, אבל הפועלים כבר עזבו מזמן.

המשכנו לחברון בדרך כביש 60. חיילים עמדו בצד הכביש סמוך לתל עומרים וצפו ברועים ועדריהם בצדו השני של הכביש.

לאורכה של הדרך כבר נראים חצבים מבשרי הסתיו. עוד מראה נעים ליווה אותנו היום בנסיעה והם: שלטי הכפרים הפלסטינים שבצידי הדרך בעברית.

 

בכניסה לקרית ארבע, לפני רבי הקומות הממוקמים על גבעה, בצד שמאל של הכביש,  מיישרים וחופרים בשטח הסלעי במה שנראה כהכשרת קרקע לבניה. ביציאה מהקריה, מול שער המעבר לחברון הוקם אוהל "חזון דויד" ובו שולחן, ארונית וכיסא. 

 

על יד מערת המכפלה "פגשנו" את משה זר, אבי המשפחה, ראשון הרוכשים-שודדים  קרקעות בגדה.

 

סביב "בית -המריבה" הצבא מעוניין להקים גדר שתתחום את השטח מסביב. תושבי המקום הפלסטינים ש"נהנו" מקיצור דרך, בדרכם  לבתים שבמעלה הגבעה יאלצו מעתה לעשות עיקוף גדול ומעייף .

 

מחסום "בית-המרקחת" עבר שינויים מבניים: כניסה לחוד, מימין, יציאה נפרדת משמאל, ובתווך מתנשא מגדל שמירה.

בסימטאות שקט בשעה שאנו עוברים בהן. ג'יפים של הצבא חונים מול בית הדסה. בבית הזה הותקף אמש פלסטיני בידי מתנחלים.

 

חזרנו  לכיוון "הגבול" בין הקריה לחברון לביקור משפחה ממכרינו. הם שרויים בתקופת 40 ימי האבל בשל מות אחד מבניהם בזמן  חגיגת נשואי אחד מאחיו. הם עדיין מתקשים לעכל את הטרגדיה שפקדה אותם, סבל נוסף על סבלם במשך שנים רבות (עוני, מחלות, אבטלה, הצקות בלתי פוסקות ממתנחלי "שכונת האבות" השכנה...וכיבוש ללא סוף נראה, ללא תקוה). ישבנו אתם זמן ממושך והמעט שיכולנו זה בעיקר לשמוע..ולכאוב אתם.