בית לחם (300)

מחכים ומחכים. 

"אלה ממדינה זרה: לא ישראל ולא פלסטין." 

"ממתי יש למאבטח סמכות לקבוע מי עובר ומי לא?"

"ממתי את מתערבת לי בעבודה?"

במשך כל המשמרת רק שתי עמדות היו פעילות. זאת, למרות שרבים חיכו בתור שהתקדם באיטיות רבה. שתי החיילות הקפידו על בדיקה מקיפה. אף מפקד לא יצא אל שטח המחסום ולא העביר מבוגרים/נשים דרך השער "ההומניטרי".

פנייתי למוקד ההומניטרי בבקשה לפתוח עמדה נוספת לא הועילה.

בשלב מסוים היה נראה שתיפתח עמדה שלישית כי יצאה חיילת וקיוויתי שהיא מתכוונת לתגבר את העמדות. אבל היא התיישבה ליד המאבטח והחלה ביניהם שיחה ערה מתובלת בצחוקים רמים.

הגיעה קצינה והורתה לחיילת להיכנס לאחת העמדות... גם הפעם התקווה לפתיחת עמדה שלישית הייתה מוקדמת מדי: הסתבר שהיא רק החליפה את החייל שבעמדה!

הגיע איש מבוגר וניגש בהתרגשות גדולה לקצינה, הסביר לה ששכח את תעודת הזהות בבית. היא ביקשה ממנו את המספר כדי לבדוק במסוף. מרוב התרגשות נתן מספר מוטעה. בעזרת אשתו כנראה (בטלפון) שחזר את המספר הנכון והקצינה בדקה והעבירה אותו.

פתאום זינק מאבטח וקרא לנער שעבר בעמדה, דרש לראות את הקושאן ושאל איפה המקור. הנער לא הבין מה רוצים ממנו. בני משפחה ניסו לעזור. אז ראה המאבטח שמדובר בקושאן ירדני ודרש דרכון עם ויזה. הנער נראה חסר אונים ובני משפחה לא הצליחו לעזור - המאבטח החזיר אותו לאחור.

לשאלתי "ממתי יש למאבטח סמכות לקבוע מי עובר ומי לא? למה שלא תקרא למפקד שיחליט?" ענה המאבטח: "ממתי את מתערבת לי בעבודה?" והוסיף שבתחילה העבירו אותו כי לא שמו לב שמדובר בתעודה ירדנית. הוא הדגיש שהוא מכיר את המשפחה וש"אלה ממדינה זרה: לא ישראל ולא פלסטין."