קוסרא, דומא, מחסום איל

צופות: 
רעיה י. הארייט ל. נעמי ב. (מדווחת) ברכב נאדים.
25/08/2015
|
בוקר

9:00 יציאה מתחנת הרכבת ראש העין.

בצומת תפוח אין התרחשות מיוחדת. שני ג'יפים צה"ליים חונים במגרש. חיל אחד בתחנת האוטובוס ושני במגדל השמירה. 

10:00 קוסרא.

הגענו למקום בעקבות ידיעה על עימות (השני בתוך שלושה שבועות) בין מתנחלי אש קודש ואנשי הכפר. בבית המועצה אנו שומעים את הפרטים: העימות התפתח לאחר שחקלאי אחד(!) ורועה אחד(!)  מתושבי הכפר יצאו לעבודתם בחלקה קרובה להתנחלות "אש קודש". 10 מתנחלים חמושים יצאו לקראתם ותקפו אותם. אנשי הכפר, המאורגנים כבר ככוח משמר אזרחי ומתורגלים לתגובה מהירה, יצאו מיד לעזרתם. כמו לפי תסריט ידוע מראש הגיעו חיילים בעקבות המתנחלים. בטענה כי התושבים תקפו אותם, החלו החיילים להמטיר גז מדמיע ולאחר מכן עברו לירי באש חיה. האם היורים היו החיילים, או המתנחלים החמושים? לא ברור. 

מספר תושבים נפגעו מהגז, שנים אחרים נפצעו מהירי באש חיה ואושפזו.. 

למשרד המועצה נכנסים שני אנשי הצלב האדום הבינלאומי שהגיעו לתחקר את האירוע. האנשים הללו שייכים לצוות שמרכזו בשכם, המרכז את הפעילות באזור המשתרע דרומית לשכם. לדבריהם, עיסוקם הוא בא

רגון עזרה רפואית, בעזרה לאנשים במחסומים ובחקירת תקריות אלימות כנגד פלסטינים. לצורך זה הם הגיעו היום לקוסרא, ועתה הם נערכים ליציאה יחד עם ראש המועצה לשטח שבו התרחש האירוע. אנחנו מבקשים להצטרף, ונענים בשלילה. לפי הכללים שלהם, התחקירים מתבצעים ללא נוכחות של אנשים מבחוץ. 

חוסיין דוואבשה, הסבא, מגיע לקוסרא לאחר שהשתתף באירוע פתיחת שנת הלימודים שבו תלמידות בית הספר בג'וריש נשאו תפילה להבראת בתו ריהאם, שהיא המורה שלהם. יחד אתו אנחנו נוסעים לכפרו, דומא.

10:45 דומא.

כבר בכניסה לכפר ניתן לראות "מקדמה" להצתות שאירעו בכפר. שורה ארוכה של עצי זית שרופים לאורך הדרך המובילה לכפר. 

מוקדם יותר בבוקר השתתף הסבא חוסיין בטקס קריאת בית הספר בדומא על שם נכדו עלי, התינוק הפעוט שנספה בהצתה. אם לא די באסון שפקד את משפחת דוואבשה, בלילה שלפני הגעתנו לדומא, בשעה 3:00 לערך עלה באש ביתו של ראשיד דוואבשה, אחיו של האב המנוח סעד, שנפטר מכוויות לאחר שרופאי ביה"ח סורוקה לא הצליחו להציל את חייו. ראשיד היה בזמן ההצתה בתל אביב, אשתו חילצה את ילדיה מהבית הבוער. הם אושפזו בבית החולים בשכם, בשל הרעלת עשן, ולאחר טיפול חזרו לביתם שחדר אחד מחדריו נשרף כולו.  

היום מופיעה בעיתון "ישראל היום" ידיעה קטנה על השרפה, וכך כתוב שם: " אף שגורמים ברשות הפלסטינית האשימו בתחילה את המתנחלים, הודו בכפר כי ככל הנראה קצר חשמלי גרם לשריפה." 

מהם בדיוק מקורות המידע של עיתונאי "ישראל היום"? מה הגיע לידיעתם שלא הגיע לידיעתנו תוך השיחות שלנו עם אנשי הכפר מספר שעות לא רב לאחר האירוע? איך זה שהגרסה המתחמקת הזו לא עלתה אפילו ברמז מפי אנשי הכפר??? 

יחד עם חוסיין אנחנו הולכים לבית השרוף. הוא מספר לנו שהיה זה ביתו, שבו גידל את ילדיו, שבו ריהאם גדלה. לאחר חתונתה הוא העניק לה את הבית ועבר להתגורר במבנה אחר. המראה מזעזע.  הבית על תכולתו נשרף כולו.  שרידי אופניים ועגלת ילדים מפויחת  ממחישים את הטרגדיה. 

בשכנות לבית השרוף נמצא בית נוסף, שאף הוא נשרף באותו לילה. הקומה הראשונה שלו עלתה כולה בלהבות. בני המשפחה שישנו בקומה השנייה הצליחו להיחלץ. לטרוריסטים היהודים היה כנראה די זמן ותחושת בטחון כדי להשאיר מזכרת -  הכתובת "יחי המלך המשיח" מתנוססת על הגדר שבין שני הבתים השרופים.


  

אנחנו מקבלים על עצמנו משימה, להחזיר את חוסיין לביה"ח תל השומר ששם הוא שוהה מאז האסון לצד נכדו אחמד הפעוט. חוסיין קבל אמנם אישור כניסה ושהיה בישראל, אבל הכניסה מותרת לו רק דרך קלקיליה - למחסום איל.

12:30בדרך חזרה. בצומת תפוח שוטרים עוצרים נהגי מכוניות פלסטיניות לצורך הטלת קנסות. אנחנו נוסעים עם חוסיין עד חארס, שם הוא יחכה למונית או מיניבוס שתוביל אותו לקלקיליה, ואנחנו ממשיכים בנסיעה חזרה. 

13:00 ראש העין. אנחנו נפרדות מנאדים, ונוסעות במכונית הפרטית אל מחסום איל. המקום רגוע. אנשים ספורים נכנסים למחסום בדרכם לגדה, ומעטים עוד יותר יוצאים ממנו בשעה זו לכיוון ישראל. איש בטחון  נגש אלינו, מברר מי אנחנו, ומסתלק. חוסיין מגיע, לא עשו לו בעיות, מסתבר. יחד אנחנו ממשיכים בנסיעה לתל השומר. שם, חושף לפניו הרופא את התחזית הרפואית הקודרת לגבי בתו, אבל מוסיף: "אנחנו לא מוותרים, עושים הכל, כדי לשמור את החולים בחיים".  

בזאת תמה משמרתנו. יום קשה היה זה.