קלנדיה

צופות: 
חנה ש. ורונית ד. (מדווחת)
17/08/2015
|
בוקר

בוקר עמוס ביותר במחסום קלנדיה

 

הגענו למחסום ב-5:15 לערך, אחרי שחנינו בצד הישראלי. בד"כ אנו מגיעות בימי רביעי. השבוע, שוב הגענו ביום שני. פגשנו 2 אקומניות, אחת עומדת בצד הישראלי והשנייה בצד הפלסטיני. המשמרת שלהם היא מ-4:30 עד 7:30. בהמשך הן התחלפו, וכך מדדו כמה זמן לוקח לעבור.

כשהגענו היו 2 תורים לא ארוכים. 5 עמדות הבידוק כבר פתוחות, אך קצב הבידוק איטי מאוד. האקומנית סיפרה שב-5:45 היא צלצלה למת"ק ורק אז פתחו את כל העמדות. לדבריה, התקשרה עוד מספר פעמים כדי לבקש שיאיצו את קצב הבידוק, אך לשווא. גם כעת התורים מתארכים. כשפתחו סוף סוף את הקרוסלות נפתחו כל ה-3, אך התורים כבר היו ארוכים והחלו לגלוש לחניה. הסדר בינתיים נשמר ואיפשרו לנשים, וגם לגבר צעיר שבא עם ילדה, להשתלב בכניסה למכלאה.

כשבאנו פגשנו כרגיל את מוכרי הביגלה והעוגות. ב-5:30 נפתח גם דוכן הקפה. מאחת העמדות נשמעו דיבורים ברמקול, אך התקשנו להבין את הנאמר. בהמשך שמענו שאומרים למישהו שעליו לבוא בשעה 7, לא יוכל לעבור כעת. עקבנו אחרי איש שלקח לו כ-20 דקות לעבור.

ב-5:45 נסגרה עמדת בידוק 3 משום מה. התורים כבר גלשו לתוך החניה. ח' מנופף לנו לשלום ממעמקי התורים. קצב הבידוק איטי להחריד. הממתינים מאבדים סבלנות. ליד עמדה 5 מישהו קורא: "חיילת, יאללה, נו...". אנו מתקשרות למת"ק, ומבטיחים שיבדקו. בינתיים אפשר להתייאש מהאיטיות. ב-5:50 כבר החלו אנשים ונשים להמתין ליד השער ההומניטרי. אשה אחת עמדה מלכתחילה בתור הרגיל. עקבנו אחריה וראינו שלקח לה כחצי שעה לעבור.

ב-6:00 הגיעה שוטרת. דברה עם מישהו בטלפון ומיד אח"כ עמדה 3 נפתחה מחדש. אך בעמדות 4 ו-5 עדיין דבר לא זז, למרות שהיו פתוחות. ואז הודיעו שעמדה 5 נסגרת ל-5 דקות... לפחות בעמדה 4 סוף סוף יש תזוזה, ואחרי כמה דקות הודיעו ברמקול שעמדה 5 שוב פתוחה.

ב-6:10 הגיעו קצין וחייל לפתוח את השער ההומניטרי. הקצין, שטרם ראינו כאן בעבר, שואל אותנו מה נשמע. השבנו שרע, לא זז. הוא נכנס לאקווריום וכשיצא אמר שדיבר וביקש לזרז, והלך לפתוח את השער ההומניטרי. כשהשוטרת יוצאת מתלוננים בפניה הממתינים לפני עמדה 5 שבניגוד למה שהוכרז ברמקול העמדה אינה מתפקדת. השוטרת מדברת בקשר והעמדה נפתחת. כעת העמדות כולן פועלות, אך התורים ארוכים ביותר וגולשים עמוק לחניה. האקומנית מגיעה מהצד הישראלי ומדווחת שלחברתה לקח 45 דקות לעבור.

האנשים בתורים מיואשים. מישהו קורא לקצין: "חייל, מה יהיה? התור מגיע כבר עד קלנדיה!". רק כשהאנשים בתורים הקימו קול זעקה פתחו סוף סוף את הקרוסלות. ברמקול מכריזים שעמדה 5 "מפתוח ופאדי" (פתוח וריק). הבעיה היא שקצב הבידוק בה כל כך איטי שהממתינים מתייאשים ועוברים לעמדה אחרת. אמרנו זאת לקצין, שהשיב שכבר דיבר 3 פעמים וביקש להאיץ את הקצב...

ב-6:35 הגיע שוטר וניגש אל האזור שבו אנשים ממתינים ליד העמדות. לא ברור מה עשה, אך קצב הבידוק מתחיל להיות קצת יותר מהיר. ב-6:45 התורים עדיין גלשו אל החניה, אך כבר אפשר היה לראות את סופם. נראה שהפעילו את המעבר ההומניטרי קצת יותר ברחמנות היום. (הקצין איפשר לאיש מבוגר לעבור עם בנו הצעיר, הוא קרא לבן להצטרף אליו מהתור הרגיל; השוטר איפשר לצעיר שפנה אליו לעבור). אבל נשים מבוגרות שעוברות ללא היתר התבקשו להמתין לשעה 8 והלכו לשבת על הספסלים.

בשעה 7:00 הצטמצמו התורים לסככה בלבד. בעמדה 5 שמענו ברמקול את החיילת צועקת על מישהו "לך הביתה". הקצין ומאבטח ניגשים לשם. האיש כנראה לא מבין מה היא אומרת לו והיא ממשיכה לצעוק "אתה מבין יפה מאוד". הבחור יוצא אל הקצין, מוחזר חזרה דרך השער ההומניטרי ונראה עוזב את המקום. שאלנו את הקצין מה קרה ולדבריו האיש צעק והתחצף אל החיילת. אחרי כמה רגעים האיש חוזר. ניגש אלינו, מראה שיש לו אישור תקף וכרטיס מגנטי בתוקף עד 2018. אומר שצלצל למעסיקו וההיתר שלו בתוקף. לא מבין מדוע הוחזר. דברנו עם הקצין בניסיון לעזור, אך הקצין טוען שהאיש הוחזר כי התחצף ועיכב את התור. הצענו לו לנסות להיכנס שוב בעמדה אחרת. העובדה שיש כזה עומס פעלה הפעם לטובתו. הוא הלך לתור המרוחק וככל הנראה הצליח לעבור בעמדה אחרת, כי לא ראינו אותו חוזר עד שעזבנו.

בינתיים במעבר ההומניטרי עובר לבדו ילד שנראה בן 10-11 לכל היותר. מחזיק בידו תעודת לידה ישראלית ומראה אותה לקצין. ניכר שהוא מיומן בעניין, ובכל זאת המראה מכמיר לב.

ב-7:30 קצב המעבר שוב איטי ביותר והתורים גולשים שוב לחניה, למרות השעה המאוחרת. החום מעיק. זמן רב יחסית לא נפתחו הקרוסלות בקצה המכלאות. כשהן נפתחות סוף סוף מתחילות דחיפות וצעקות, אך למרבה המזל לא מגיעים לכדי ערימת אדם בכניסה למכלאות, והתורים מתארגנים מחדש.

ב-7:45 יש הקלה מסויימת. עדיין תורים ארוכים. לא ברור אם יפתחו שוב את ההומניטרי. בעמדה 5 שוב יש צעקות. הצטרפנו לתור ולידנו עמדה אשה שקשרה איתנו שיחה באנגלית. מסתבר שהיא מנהלת מרכז לנשים בבית חנינא. היא סיפרה שביקרה את המאהל של "נשים עושות שלום" ליד בית ראש הממשלה, שם חלק מן הנשים צמות במלאת שנה ל"צוק איתן". הביעה תמיכה בפעילויות משותפות של נשים ישראליות ופלסטיניות. המעבר לקח יותר מהרגיל, אך סוף סוף עברנו ונפרדנו ממנה לשלום.