בית לחם (300), מת"ק עציון

סתם יום של חול

6.40 בניגוד חריף לאווירת המתח בשבוע שעבר, שהיה רווי אלימות, הבוקר הזה שקט לפחות כלפי חוץ. מעט אנשים באולם  בצד הישראלי. מדי פעם מגיעה קבוצה גדולה יותר של אנשים ו 8 העמדות הפועלות מתפקדות ביעילות ומאפשרת מעבר זריז של היוצאים. צריך רק לזכור שהכל יחסי - עד אשר הגיעו האנשים לישורת האחרונה הזו לפני יציאתם – הם עברו כבר מסלול לא קצר בצד הפלסטיני של המחסום - של ציפייה עם שחר לפתיחת השער ומעבר ובידוקים, בכל העזרים העומדים לרשות שלטונות המחסומים. לפחות הבוקר, המגעים האנושיים הקצרים – קשר עין, מנוד ראש כמו בין מכרים ותיקים, חיוך, שיחת חולין קצרה וברכת "בוקר טוב" – מעידים על איזו אווירה נינוחה קצת יותר. לפני שעזבנו הגיע הסוחר החייכן מ, ממיודענו הוותיקים. שאלנו אותו "איך היה הבוקר?" אמר: "היה יופי היום, ברוך השם!" אמרתי לו: "אם תבין יום אחד מה, בעצם, גורם להבדל בין יום עם מעבר חלק כזה ליום קשה עם לחץ-דוחק-צעקות  - תסביר גם לנו, טוב?" הוא מביט בעיני עם חיוך גדול, צובט את עור הזרוע שלו ואומר: "אצלנו אומרים, רק עור רך בלי עצמות – זה לא עובד.. צריך גם משהו קשה לפעמים בחיים.." אולי זה סוד ה"צומוד" הפלסטינאי הידוע או סתם חכמת חיים אוניברסאלית.

8.00 מת"ק עציון

כרגיל פנו אלינו הרבה אנשים. מנועי משטרה לאחד מהם מלאנו בקשה להסרת המניעה והוא נכנס להגיש אותה. הוא יצא כלעומת שבא – לא קיבלו את בקשתו. התקשרנו כדי להבין למה לא קיבלו את בקשתו ונענינו בענייניות ובאדיבות על ידי א', שביקש שהתושב ייכנס שוב. בקשתו התקבלה.

מורגש שינוי גדול לטובה במת"ק עציון.

הפעם הגיע ס' לקחת את האישור ליום ים לבת הכפר שלה... בנוסף, הביאה רשימה של 92 אנשים שרצו להשתתף בחתונה בישראל. החתונה הייתה אמורה להתקיים בעוד יומיים. למרות הסיכויים הקלושים נתנו לה את הטלפונים של יעל ושל חנה.