קלנדיה

צופות: 
חנה בר"ג
02/08/2015
|
בוקר
הגעתי למחסום בשעה 04:45. חמש עמדות היו פתוחות התור נמשך עד מעבר לסככה, אך נדרשו רק 5 דקות למעבר.
נראה היה לי שיש פחות פלסטינים המבקשים למהר לעבודה.
לא נשמעו צעקות ברמקול - שינוי לטובה מפעמים קודמות. נשים שבאו מוקדם נאלצו להדחף לתוך הכלובים, אך עד כמה שיכולתי לראות נדמה היה כי הגברים מאפשרים להם מרווח מסוים.
ב-05:40 הופיע השוטר מיודענו. המשמרת שלו נפתחה בגלגול סיגריה, שתית קפה - מנוחת הלוחם!
בשעה 06:10  הופיע קצין המינהל. נכנס לאקוריום לשיחת בוקר עם החיילת. את השער הוא פתח היום פעמיים. בפעם השניה בעודו סוגר את השער באה אשה בריצה שרצתה להספיק לעבור. הקצין סגרinfo-icon את השער ממש אל מול פניה. התלוננתי מיד לממונים, בתקוה כי הקצין יקבל לפחות הערה. איזה חוצפה! אבל למה נתפלא - "הן" לא בנות אדם - ככה זה!!!
הכלובים: שנים אני רואה את הכלובים האלה, ולא יכולה להתרגל למחזות האיומים האלה. כמו פרות לחליבה - השפלה נוראה!
מעבר לקרוסלות בצד "הישראלי" הסתובב איש, לבוש בכתום בולט, הנה ושוב הנה ושוב. עשה רושם שהוא חבר של כל ה"כוחות". לא התברר מי הוא ומה תפקידו - אבל הליכתו האדונית וצבעי בגדיו השאירו "רושם".
עזבתי בשעה 07:00.