דרום הר חברון, חברון, צומת זיף

שמעה: הבנייה של כפר הסטודנטים מתקדמת ביותר.   http://kedma-hityashvut.org/shima2/  מעניין איך זה מוגדר – שכונה של שמעה?;>

התחלנו את הסיור בכניסה הדרומית של חברון, דרך חוות-גל ואזור התעשייה של קריית ארבע. ליד חוות-גל, כ"מטחווי יריקה" מהקרוואן הקיצוני, פגשנו את שאקר תמימי – פלסטיני מבוגר, שתשעת ילדיו גרים סביבו. הוא לקח אותנו לגן הירק שלו – מגודר כמובן; מאחוריו יש שטח מגודר נוסף המגיע עד חוות-גל. כביש גישה קטן לחוות-גל עובר ליד גן הירק, ומתחת לבית של תמימי. לחוות-גל יש גם כביש גישה נוסף, מהצד השני, אולם מכוון קריית-ארבע, הגישה הקצרה עוברת  בשטח של תמימי. תמימי מספר שהשטח המגודר שליד גן הירק שייך למשפחתו, ושכביש הגישה נבנה בתוך השטח שלו, כמובן מבלי שקיבלו את הסכמתו. בשטח המגודר שליד גן הירק הוא אינו יכול לרעות את עדר הכבשים שלו – המתנחלים מחוות-גל מיד מופיעים ומאיימים ומגרשים. החיילים מהבסיס הצמוד לשטח של תמימי – ממש מעליו – מופיעים, אך אינם מתערבים, למרות שהראה להם את שטר הקניין שבידיו, ומייעצים לו לקרוא למשטרה. יש בידיו מצלמה מ"בצלם". הוא מנהל משפט כנגד כביש הגישה שנבנה בשטחו – נעזר בעורכת דין מארגון "רבנים למען זכויות האדם". מספר שחוות-גל נבנתה לפני 12 שנים. המתנחל הראשון הוא אבנר כהן, ובבית הקיצוני (הקרוב לביתו), מתגורר אליהו (ברוך) גולדשטיין – הבן של. הוא מדבר בטון שוחר שלום אבל נחוש לא לוותר.

חברון:

בית המריבה – על הגג, עמדה צהלית. למטה, עמדת בידוק לתושבים הפלשתיניים. נראה שהצבא עוזר, ואולי גם מממן (מי יודע?) את החיים בבית המריבה. למשל – מי מממן את דודי המים שעל הגג? החיילים ודיירי הבית נראים מעורבים זה בזה.

מול בית הדסה – גינון יפה, כנראה שיחסית חדש. יש לשער שבניגוד לגינון של בית-הספר לבנות (פלשתיני), שמעליו, גינון זה לא יעבור דרך חתחתים עד שיתקבל בברכה (תזכורת: הגינון של דרך הגישה לבית-הספר לבנות נהרס פעמים רבות, עד שהניחו לו, לבסוף).

תל-רומיידה: הירידה התלולה מראש התל לשכונה היהודית מספקת את תמונת החיים הקשים של תושביו הפלסטינים של התל, שאינם מורשים להיכנס במכוניות: אישה צעירה מאד, עם ילד קטן, מנסים להשתלט על עגלה מלאה תפוחי אדמה, המאיימת להתגלגל הירידה התלולה.

חזרה – דרך צומת זיף ויאטא.