ארתאח (שער אפרים)

4:45 עדיין מכוניות ספורות במגרש החנייה.

4:45 אנשים חיכו קצרי רוח לפני הקרוסלות, אבל למה לפתות בזמן (4:45)? כ-50  פועלים מורשים לעבור לפני שהקרוסלות שוב ננעלות. זה הגיוני מאחר וכך נמנע לחץ בתוך הטרמינל. אבל נראה כי הלחץ קורה בכל מקרה, כי כשאנחנו עוברות לצד היציאה של הטרמינל אנשים מתלוננים על הדוחק והדחיפות בפנים. "רק שני נתיבים וארבעה חלונות מאוישים ופתוחים," עונה מישהו כשאנחנו שואלות על המצב בפנים. ככל שניתן לראות מעמדת התצפית שלנו ביציאה מהטרמינל אכן רק ארבע עמדות בידוק פתוחות.

הפועלים הראשונים יוצאים אחרי כחמש דקות, אך מאוחר יותר זה לוקח לשני אנשים "שסימנו" חצי שעה לעבור את כל המסלול דרך הטרמינל מההתחלה במגנומטר עד הקרוסלה האחרונה ביציאה, אחרי עמדת הבידוק.

פלסטינית רוצה לחזור הביתה ומחכה כבר חצי שעה ליד הקרוסלה ביציאה בצד הישראלי. ניסינו למשך אליה את תשומת לבו של אחד החיילים. כשהוא מוכן להתקרב אלינו אנחנו אומרות לו: "האשה הזו רוצה לחזור הביתה," והוא עונה בבוז: "גם אני רוצה ללכת הביתה," ונעלם מבלי לעשות דבר. חצי שעה (נוספת) עוברת והאשה עדיין מחכה! האם לא ניתן למצוא דרך פשוטה יותר בשביל מישהי לחזור הביתה, למשל דרך "דלת אחורית"?

יש פחות אנשים בגלל הרמדאן. האזור שלפני הטרמינל צפוף הרבה פחות. זהו "שוק הפועלים" בו, בעיקר בימי שישי בבוקר, ישראלים מחפשים פרילנסרים (שכירי יום). הקיוסק ריק כמעט וסגור בחלקו עם יריעות פלסטיק שחור, כמעט כמו בפסח רק שההבדל הוא שלפלסטינים בפסח אין ברירה אלא לחיות בהתאם ל"חוק היהודי". מתוך התחשבות בפועלים הדתיים חבריהם נמנעים מעישון בפומבי. רבים לוקחים יום חופש כדי ליהנות מיום חופש (בישראל!) או לנסוע לירושלים כדי להתפלל. אוטובוס מלא עוזב ככל הנראה לעבר ירושלים ויש הרבה טנדרים "טרנזיט" במגרש החנייה.

פלסטיני מטולכרם עמו שוחחנו פעמים אחדות בעבר, אומר לנו שאשה ש"הודתה" שהיא בדרכה לירושלים כדי להתפלל נשלחה חזרה כדי לחכות עד 7:00 כיון שרק אז נשים יכולות להיכנס לישראל בלי אישור וכנראה שאין לה אישור עבודה.

ושוב: למי איכפת אם אנשים צריכים לחכות ולבזבז זמן אם מדובר בסך הכל בזמן פלסטיני?