קירה
המפגש עמד הפעם בסימן הרמדאן הממשמש ובא והיה חגיגי במיוחד וגם הומה – הגיעו לא פחות מ-13 נשים וכ-10 ילדות ונערות. מיד עם בואנו תלינו פלקט מקושט עם ברכת "רמדאן כרים" בערבית ושמותיהן של כל הנשים שהיו פעילות במפגשים האחרונים – הן שמחו והתרגשו לראות את שמותיהן ותיקנו כמובן כמה טעויות כתיב שהשתרבבו לשם...
מיכל הביאה מצרכים כדי להכין עם הבנות הצעירות כדורי שוקולד. למרבה ההפתעה הן היססו בהתחלה – שאלו אותה כיצד יעשו זאת ללא כפפות גומי... מיכל זרמה ושיתפה פעולה כדרכה, אז בהתחלה הן נעזרו בשקיות פלסטיק על תקן כפפות, אבל בסוף כולן הבינו את העסק – השקיות הושלכו והכדורים גולגלו בידיים, כמו שצריך...
התרגול הפיזי התקיים כסדרו – החדר כבר צר מלהכיל את כולן, אבל אני משתדלת לפרוס כמה שיותר מזרנים והנשים ברוח ספורטיבית מצטופפות ועומדות בכיוונים שונים כדי שכולן תוכלנה לעשות את התנועות. ההתנגשויות הבלתי-נמנעות מעוררות פרצי צחוק...
הפעם השמעתי להן כרקע לתרגול דיסק של מוזיקה תורכית קלאסית – סיפרתי להן שאמא שלי תורכייה במוצאה – והן נזכרו בסדרת טלוויזיה כלשהי שראו ואשר לוותה במוזיקה דומה. האפקט העיקרי של המוזיקה מתגלה בהרפיה שבסוף התרגול: אם קודם לכן היה קשה להן יותר לשכב בשקט עם כל המולת הילדים שמגיעה מבחוץ, ומהר מאוד היו מתחילות לנוע ולפטפט, עכשיו המוזיקה יוצרת את הניתוק והאווירה המתאימה – והן מתמסרות להרפיה בהנאה גדולה הרבה יותר.
אבל החגיגה האמיתית התחילה אחרי השיעור – החלפתי את הדיסק במוזיקה לריקודי בטן והזמנתי את כולן פנימה... בהתחלה הן קצת הופתעו לראות אותנו מפזזות, אחר כך חלקן הצטרפו, מי בהתלהבות ומי בהיסוס. מה שחשוב בעינינו הוא הצחוק והחיוכים שהיו שפוכים על פני כולן- גם אם צוחקים עלינו ולא איתנו, זה בסדר...
המפגש הסתיים בחאפלה קטנה: אנחנו הבאנו ופלים ובייגלה, הן הביאו חטיפים ומיץ והיו כמובן תוצרי הסדנא של מיכל – כדורי השוקולד... כל זה החליק יפה במורד הגרון עם הקפה השחור שהן מכינות בכל פעם בכוסות הקטנות המסורתיות.
שאלנו לגבי תקופת הרמדאן, והנשים הסבירו שהן עייפות מאוד בתקופה הזאת – בגלל הצום והבישולים בלילה – וגם שזו תקופה של התכנסות בתא המשפחתי. אפילו הילדים צמים – מגיל שש! – ולכן לא כדאי לקיים את המפגשים הרגילים בזמן הרמדאן.
נפרדנו במצב רוח מרומם, בנשיקות וחיבוקים כרגיל, עם הבטחה לשוב ולהיפגש אחרי הרמדאן. האמת – הן כבר חסרות לי קצת, נשות קירה... אני מקווה שנצליח לשמור על האווירה והקשרים שנרקמו גם אחרי הרמדאן.
דיווחה גליה ו.