ראס אבו סביטאן (מעבר הזיתים)

שתפו:
Twitter FB Whatsapp Email
Observers: 
רחל מ. (מצלמת) מיכאלה ר. (מדווחת)
10/07/2015
|
Morning

 יום שישי הרביעי ברמדאן

 

כרבע מהגברים ועשירית מהנשים המגיעים למחסום אינם זוכים לעבור אותו (בתמונה).

 

למדנו מה שידענו תמיד: א) כדאי להיות אישה, עדיף מבוגרת, ב) הסבלנות משתלמת

 

יחסית לימי שישי בשנים קודמות, השנה בולט מיעוט האנשים המנסים לעבור. האווירה קצת פחות עוינת מצד כוחות הביטחון, אך עדיין חווית המעבר במחסום בדרך לתפילה משפילה ומלחיצה.

 

ספרנו 100 גברים שעברו ובאותו פרק זמן הוחזרו 23. מתוך 100 נשים הוחזרו 9.

 

למרגלות המחסום מתקהלות שתי קבוצות: נשים מסורבות, לרוב צעירות מאוד, ומולן גברים מסורבים, בגילאים שונים.

מגיע קצין בכיר ומחליט לעשות סדר. מתקבל אישור "לשחרר לחץ" אצל קבוצת הנשים ולהעביר את כולן. המסורבות מתקדמות בחדווה ועוברות. זה קרה כמה פעמים. מה ההיגיון למנוע מראש את מעברן? שמא מדובר בסוג של ענישה קולקטיבית?

הגברים, לעומת זאת, נדחפו והורחקו במורד הרחוב ולא זכו להגיע לתפילה במסגד. על חופש הפולחן שראש ממשלתנו מתגאה בו בפגישותיו עם שועי עולם כבר דיברנו? בלט במיוחד נכה מסורב שהגיע בשעה מאוחרת, כל גופו כפוף ומעוות, אדם שהחיים לא קלים עבורו. איזה איום נשקף ממנו?