פלאמיה

גילינו שאסור להתייאש, אם מגיעים למחסום שאמור להיות פתוח ומחכים מספיק זמן, יש סיכוי שייפתח. שעות הפתיחה משתנות "כל הזמן" והפלסטינים מתרגלים.

שער פלאמיה דרום. החדש (935 אם איני טועה ) נפתח בצהרים בשעה 13:40 ל20/40 ד’

שער פלאמיה צפון (914?) כנראה גם נפתח בצהרים, לא ברור...

מחסום  פלמיה דרום – שער חדש 935

אנו מגיעות בשעה 13:00, לפי הרשימה שקיבלנו השער אמור להיות פתוח בין 13:00 ל-14:00.  השער סגור ואין איש. טלפון לחמ"ל מת"ק. יבדקו ויחזרו אלינו. לא חזרו.  טלפונים לצפא ולקצין נוסף אינם נענים (האם שינוי שעת פתיחת המחסום היא בשל הרמאדאן ?)

אנחנו מחליטות להמתין. אחרי השעה 13:30 מגיע טרקטור עמוס בחומר לזיבול. יורדים ממנו ארבעה. שלושה חקלאים מג'יוס היוצאים לשדותיהם ואחד החוזר לכפרו הנמצא במרחב התפר, ערב א-רמאדין הצפוני, המדבר קצת עברית. הוא סיפר על בעיות שיש לילדיו הקטנים ולילדי אחיו לעבור במחסום, למרות שהם רשומים בתעודת הזהות של האבות, אבל לא הוציאו להם היתר עצמאי. הדברים לא היו ברורים, נקשר עם פתחיה. הם יודעים שהשער אמור להיפתח ב-13:40 ל-40 ד'.

    

בשעה 13:40 -   2  רכבים צבאיים מגיעים. יוצאים כ-7 חיילים ומ.צ., מגיעים עוד חקלאים וטרקטורים.

אנו מנסות לברר אם, כדברי הפלסטינים הם פותחים קודם את פלמיה צפון. הם עונים שלא, זו גזרה אחרת, הם מופקדים על קלקיליה, שער 1212, (איפה זה?) והשער הזה 935. לשאלתנו מהן שעות הפתיחה, הם עונים 13:40, לכמה זמן? 20 ד'. מתי שינו את שעות הפתיחה? תשובה: כל הזמן משנים את השעות? איך הפלסטינים יודעים? אומרים להם.

המעבר די מהיר. תוך 5 דקות יוצא הטרקטור הראשון עליו 5 חקלאים ומיד אחריו נכנס טרקטור עמוס בדשן. הפלסטינים מג'יוס כולם צעירים.  התעודות נבדקות על ידי הממצדיקית ואנשים עוברים משני הצדדים. יוצאים עוד 2 טרקטורים.

ואז נזכרים הבחורים מיחידת תעוז לטפל בנשות מחסום ווטש. אוי, לא עוד פעם ... הספיקו לי פעמיים של עיכובים אינסופיים ללא סיבה.  הסיפור הידוע : אסור לכן להיום כאן, אסור לכן לנסוע בין הכפרים, עלו על כביש המערכת.  מה ?  מותר לנו לנסוע על כביש המערכת ? מה אנחנו צבא ? התבלבלתם ! 

שתינו  בריצה קלה למכונית,  נמלטות, קרין מתניעה וקדימה ..  השארנו את הבחורים מבולבלים ונבוכים. ביניהם התפתח ויכוח אם מותר לנו או אסור לנו לנסוע על כביש המערכת. פתרנו להם את הבעיה.

בדרך חזרה לעזון חקלאות חדשה.  כאשר החזירו אדמות לפלסטינים הם מיד סיקלו, גידרו את החלקות שתלו ונטעו, גידולים שקודם, כשהחלקות היו מעבר לגדר,  לא היתה להם אפשרות לגדל.

נסענו לידידנו בעזון למסור לו חבילות.  הוזמנו לביתו. שמחנו את בנו הצעיר עם צעצועים.

רמאדאן