קלנדיה

צופות: 
חנה בר"ג
05/07/2015
|
בוקר

04:45 - 08:15: מגרש החניה סגור וכתוצאה כבר בשעת בוקר מוקדמת התחבורה באזור כולו כאוטית לחלוטין. לחנות צריך במרחק גדול, והולכי הרגל משתחלים בין המכוניות הנוסעות - סכנת נפשות.

התור ארוך עד לקצה מגרש החניה. לאורך כל המשמרת היו פתוחות 4 עמדות בידוק. באקווריום יושב חייל אחד ומשחק במחשב במשחקים שונים. עיניו נשואות אל הנינג'ות שמנצחות או מפסידות על המסך, והעומדים בתור צריכים לשרוק ולצעוק בכדי שהקרוסלות תפתחנה.

הופיע שוטר. מאותו רגע עבר הפיקוד לידיו ולזכותו יאמר כי ניסה לארגן את הפעילות - אם כי באופן מעט בוטה. התור הלך והתארך והסבלנות הלכה והצטמצמה. בשעה 05:10 מצאתי איש בחולצה אדומה שעמד בסוף התור וחיכיתי שיכנס לעמדת בידוק שעה ועשר דקות. מתי יצא מהבידוק הסופי לא יכולתי לראות.

מיד בבואי שמעתי את החיילות צועקות בעמדות הבידוק. הרוב בערבית בסיסית (איש אחד תירגם לי) אבל גם בעברית. אחת החיילות (בשרול מס' 5) החליטה שאחד הפלסטינים עבר על "חוקי" הכיבוש והיא לא תתן לו לעבור. "אתה לא תעבור" צרחה בקולי קולות. האיש ענה לה - והשוטר הרחיק אותו בחזרה לעוד לפחות שעה בתור. 

בינתיים התחילו מהומות בכניסה ל"כלובים", אנשים קפצו זה על זה, דחקו ודחפו - וצרחות עד לב השמים. השלטונות וודאי גם רבים אחרים יתרצו את זה ב"הם חיותinfo-icon", ואני אומרת שכאשר משפילים אנשים עד עפר, מדי יום ביומו, דואגים לפרק חברה ולשלח איש באחיו, זה מה שקורה. תמיד כאשר אני משקיפה במחסומים אני מבויישת, כי אחרי הכל זה נעשה בעקיפין גם בשמי, בהיותי אזרחית המדינה הזו - אבל היום רציתי לקבור את עצמי!

בשעה 06:00 בא קצין המת"ק. כבר היה תור לא קטן בכניסה "ההומניטרית". מה בזה הומניטרי עוד לא הבנתי למרות 15 שנים במחסומים -אבל אולי עוד אלמד. הוא בדק ביסודיות מי זכאי ומי לא ל"הנות" מהמעבר "ההומניטרי" ופתח אותו. הרבה אנשים לא עברו - לשאלתי מדוע שמעתי - מה שכבר צויין בעבר, כי עכשיו ברמדאן נתנו הרבה אישורים ואלה תקפים רק משעה שמונה בבוקר ואילו האנשים באים כבר לפני כן וזה גורם למהומה. ואני לתומי חשבתי שמי שיודע להפעיל מטוסים ורקטות וטנקים ועוד כלי משחית מכל סוג מין וצבע, ידע גם לתכנן ולהפעיל את המחסומים כך שהמחזות המבישים שראיתי היום לא יקרו. פתרונות יש - ואפילו פשוטים ביותר, מה שחסר זה מעט תושיה והרבה רצון טוב. אלה כל אותם אנשים שהיו "מסוכנים בטחונית" - אפילו "מסוכנים מאד" ועכשיו? ביום ששי הם בסדר וביום ראשון עקץ אותם זבוב המסוכנות? עד שעזבתי מבואסת ומבוישת בשעה 08:15 התור עדיין נמשך ונמשך ונמשך - נחש ארוך ומתפתל.

קצת בכיתי, כמעט נהרגתי בכביש וחזרתי אל חיי הנוחים, ונכדתי החמודה. השארתי מאחורי עולם אחר - של השפלה שרירותיות וכיבוש "הכי מוסרי ונאור בעולם".

בתי השימוש היו בשימוש - רק של גברים, לנשים הם בלתי סבירים לחלוטין. הסירחון העולה משם מרקיע שחקים. הליכלוך כתמיד מגעיל.

קלנדיה במיטבה!!

בשלב כלשהו הופיעה גם שוטרת שניסתה "לחנך" אותי. התקיים דין ודברים, אך החלטתי לוותר על המילה האחרונה. מי שכך מדברת ונוהגת לא ראויה להיות שוטרת. עוד נקודה מבישה למשטרת ישראל. במחשבה שניה - אולי לפלסטינים "שהם לא בני אדם" "מספיקה" טיפוסה כזו - מי יודע!