קלנדיה

צופות: 
גילי קוגלר ויערה רפיח
25/06/2015
|
בוקר

05:15  הגענו למחסום וחצינו רגלית, נדהמנו (למה בעצם? זו לא פעם ראשונה) לראות את החייל שאמור לבדוק את מכונת השיקוף ישן. לשמחתנו ראינו שהשותף שלו לעמדה מעביר במהירות את האנשים

נכנסנו לסככה, כל העמדות פתוחות, אבל- גם החייל באקווריום ישן, אז המכלאות לא נפתחות. ביקשנו מהאנשים התקועים בין הברזלים לשרוק כדי להעיר אותו (כשאנחנו צעקנו הוא לא שמע). הוא אכן התעורר ופתח. ביקשנו מהחיל לצאת לדבר איתנו, הסברנו לו שהוא לא יכול לנמנם ככה באמצע משמרת, זה לא נראה טוב. הוא הסכים ואכן- לא נרדם יותר עד שהחליפו אותו.

05:30 מגיע שוטר, מזרז את פתיחת המכלאות, ובאמת יש תורים, אבל הם מתקדמים יחסית. הבעיה, כך עושה רושם, היא בחמשת העמדות – פשוט עובדים לאט

6:00 עכשיו באקווריום כבר יש 4 שוטרים, 3 מאבטחים, חייל + נגד מת"קinfo-icon. אז יש. התורים ארוכים ומגיעים לחניה, הכל זז בעצלתיים.

המעבר ההומניטרי נפתח החל מהשעה 6:00, מספר נשים שיש להן אישור מ 8:00 מנסות לעבור אך מוחזרות לסככה

06:40 אנחנו צריכות לצאת, ומכיוון שהתורים מאוד ארוכים בסככה, חשבנו לעבור במעבר האוטובוסים הסמוך. אז חשבנו. הוא סגור. למה? לא ידוע, אולי בגלל הרמדאן? (כי אם את מגרש החניה סוגרים, אז למה לא את המעבר של התחבורה הציבורית?)

6:50 חזרנו לסככה. נעמדנו בסוף התור.

7:25 עברנו

להתראות. צום קל