בית לחם (300)

צופות: 
שלומית ש', אנלין ק', יהודית א', עידית ש' (מדווחת)
21/06/2015
|
בוקר

יום שישי ראשון של רמדאן, 19.6.15

09:00 הכביש המוביל למחסום מצומת טנטור חסום בשיירות של אוטובוסים . הנהגים מספרים שהם הוזמנו לתגבור הקו. אין מעבר לרכב פרטי.

מגיעות למחסום, אווירת חג, על הכביש שיירת אוטובוסים מחכים ליוצאים, יש סדרנים של חברת האוטובוסים שמכוונים את הבאים, לא נראים שוטרים או חיילים, אין לחץ ודחיפות הכול מתנהל ברוגע. הבאים לקראתנו לבושים בבגדי חג מחייכים. כולם אומרים שהכול בסדר, היום הולך מהר ואין תלונות.

 

נכנסנו בניגוד לכיוון התנועה לעמדות הבידוק המוכרות. הפעם כל העמדות פתוחות. אין תור ליד העמדות. כל המבנה מיועד למעבר גברים. חלקם נדרשים להציג אישור, לא התרשמנו שיש לחץ. החיילים, השוטרים וחברת השמירה היו רגועים ומסבירי פנים. עברנו לצד הפלסטיני וגם שם נתגלתה אותה תמונה. הכול מסודר ומאורגן, רגוע. המשטרה הפלסטינית סגרה את התנועה לרכב פרטי באזור ורק תחבורה ציבורית מורשית להגיע לאזור. הארגון למופת. משיחה עם המארגנים הבנו שלא היו הסעות של נשים באוטובוסים ישירים מבית לחם וחברון. כולם עוברים דרך המעבר. להערכתם הפעם יש פחות עוברים מהמצופה.

בכניסה לשטח הישראלי נעשתה הפרדה בין נשים וגברים. גברים מבוגרים הופנו לשביל הנשים שהיה קצר ומהיר יותר. אנשים מוגבלים פיזית יצאו בליווי אנשי הסהר האדום במעבר מיוחד בחומה ישר לאוטובוס.

 

מעט מאוד צעירים שלא הורשו לעבור עמדו בצד וצפו בעוברים. נשים שנשאו סלים עם כמות מסחרית של עלי גפן לא הורשו לעבור עם הסחורה, נאמר להן שאם הן יחזרו ללא הסחורה הן יוכלו לעבור.

 

בדרכנו חזרה עברנו את הבידוק יחד עם הנשים, החיילות היו אדיבות, המעבר היה מהיר .

ולבסוף הרהור בעקבות התצפית, מה אומרות ה"הקלות" הרבות שהמנהל האזרחי המטיר על הפלסטינים עלינו הכובשים, האם הן לא מעידות יותר מכל על שלילת הזכויות והמגבלות של האוכלוסייה בחיי היום יום.  מה משמעות מנועי שב"כ ומשטרה, וכל משטר ההיתרים אם פתאום כולם יכולים לעבור בלי אישורים למיניהם ובדיקות משפילות. ועוד התרגזות קטנה, היום הוכיחו לנו שאפשר גם אחרת, למה זה לא יכול להיות כך הומאני ומתחשב ובסבר פנים מכבד כל יום.