קלנדיה
5:00 – 7:00 כל העמדות פתוחות, התור במכלאות מצטבר ונפתח במהירות.
לכאורה הכל בסדר.
אך במקביל – אירועים של יחס משפיל ואטום כלפי הממתינים בתור.
בשעה 6:00 החלו להתקבץ על יד השער ההומניטרי אנשים שנזקקו לעזרה – אישה עיוורת, קשישה מאד, הולכת בקושי, בליווי של שתי נשים מבוגרות; איש נכה שלווה על ידי שני בניו ועוד.
אף חייל לא נראה בשטח שעה ארוכה. האישה העיוורת, שכבר לא יכלה לעמוד הובלה למכלאות, במאמץ רב. האיש הנכה נשאר לחכות להומניטרי.
אנו התקשרנו כמה פעמים למת"ק ופעם אחת למחלקה ההומניטרית של הצבא, שהחזירו אותנו למת"ק. ביקשנו שיקראו לחייל לפתוח, או שלפחות יתנו הסבר למצב.
בשעה 6:45 הגיע קצין מת"ק
, שמוכר לנו מפעמים קודמות בהתנהגותו הגסה. שאלנו אותו מה קרה והוא ענה בתוקפנות שזכותו לא לפתוח – שהוא קובע את הכללים, הפעם אחרי שראה במצלמות הוידאו שהמכלאות עובדות יפה ושלא צריך את ההומניטרי (כמובן שהממתינים לא ידעו על ההחלטה הזו שלו, איש לא דיווח להם בכריזה או בע"פ שעליהם להיכנס למכלאות).
הקצין המשיך והתמהמה ברחבה בלי לפתוח את השער. הוא עמד כעשר דקות עם הגב לממתינים, פטפט וצחק עם המלווים האזרחיים שבאו אתו. בכך ביקש להעניש אותנו (גילי ויערה) על ההתערבות שלנו. בינתיים הממתינים בשער – זקנים, נשים, ילדים, מורים – צפו בו בשקט.
אנו התקשרנו שוב למת"ק וביקשנו לדווח על ההתנהגות המשפילה והפוגענית. אך עם מי בעצם יש לדבר? לא נתנו לנו לעבור לאף גורם סמכות, ואפילו את שם החיילת במת"ק לא יכולתי לקבל.
בסוף הוא פתח.
מה אפשר לומר? לכאורה עניין קטן אחד – עיכוב והשפלה בשער ההומניטרי, אך למעשה זוהי עדות להתנהלות האמתית במחסום – קצין שבאופן קבוע מרשה לעצמו לזלזל בתקנות, להשפיל את האנשים שהוא אמור לטפל בהם ולהתעכב בעבודתו מלמד שהמערכת מאפשרת את זה. מדי פעם צצים אנשים אמפטיים שרואים לפניהם בני אדם עם קשיים וצרכים, אך לא נוכל לסמוך על זה. גם את ההתנהגות של הקצין הזה אפשר למנוע, אך הדבר יחזור וישנה כל עוד המדיניות במחסום תישאר בלי עין מפקחת.