חבלה, עיזבת סלמאן

הזלזול בפלסטינים שאינם נחשבים ל"בני אדם" מקומם ומחמיץ לב. לא יתכן שילדינו הטובים כך חונכו, מסקנה שלנו - זה הכיבוש שמשחית והם שוכחים מיהו אדם.

{במאי הסרט "בעל זבוב" שלקח ילדים לאי בודד והסריט אותם שם כילדים שנוחתים ממטס שנהרס ומראה כמה מהר הם מאבדים את דרכי החינוך שלמדו והופכים לפראי אדם, סיפר שמה שהיה הכי קשה זה שהילדים  בזמן אמת, נטו להפוך לפראי אדם עוד מהר יותר מאשר בסיפור, כך הדבר עם הכיבוש}.

12:50 מחסום עיזבת סלמאן 1447-

יש כבר 8 המחכים מצד אורנית ומכוניות המחכות בצד השני. הפלסטינים המחכים מתלוננים שרק שער אחד נפתח לעזבת סלמאן ועזון עטמה והם צריכים ללכת קילומטרים כדי להגיע לשדות שלהם. ובכלל הם חיים בבית סוהר. השער נפתח בזמן וכשגמרו האיצה בהם המפקדת לסגור מהר כדי לא לאחר לחבלה לפתוח השער שם. ברגע שהחיילים הגיעו קמו הפלסטינים שישבו בציליה ויצאו לשמש. שבו, אנו אומרות, השער עוד לא נפתח. "החיילים לא מרשים לנו". וכך עליהם להישאר בשמש ועוד בזמן הרמדאן. באותו רגע יוצאים החיילים מהמכונית ומיד מאשרים בדבריהם שלפלסטינים אסור לשבת בציליה. "מה הם חושבים להם? הציליה היא עבורנו". אמירתנו שגם הם בני אדם ועוד בצום נפלו על אוזניים אטומות. זו הארץ שלנו ואנחנו קובעים. טלפון תלונה למת"ק עם בקשה להנחות החיילים כיצד להתנהג לא הניב תוצאות בינתיים.

אדם אחד מהמבקשים לעבור לגדה לא יכול היה לומר בדיוק היכן נכנס וגם תעודותיו כנראה לא היו משהו. הוא עוכב אך כאשר הגיע זמן סגירת השער נקבע שהוא שב"ח אך אפשרו לו ללכת לדרכו הביתה.

חיילת שמכנסיה היו קרועים אמרה שפלסטיני הפיל אותה יום לפני כן, אז יש לה סיבה טובה לכעוס עליהם. איך זה שהפלסטיני כל כך כעס עד שהפיל אותה לא ספרה.

13:35 מחסום חבלה–

השערים כבר פתוחים (על ידי החיילים שהגיעו מעזבת סלמאן) הרבה מאוד מחכים לעבור בשני הכיוונים. חלקם חוזרים מהעבודה מוקדם בגלל הצום ואחרים אולי יוצאים מאוחר מאותה סיבה. ג. מכרינו העובר כאן יום יום לפחות פעם מתלונן בפנינו על חייל שלפני יומיים כעס עליו ולקח את השוט מעגלתו ואיים עליו בשוט ואז דחף אותו והיכה עם הקנה של הרובה שלו ופצע את ג. במספר מקומות בגוף. הוא מרים את החולצה וכל החזה שלו בית השחי וזרועותיו מכוסים בחבורות של שטפי דם פנימיים וגם פצעים פתוחים. מזעזע. והוא לא מתלונן. אין מה לעשות עם החיילים האלו.

אדם מאחת המשתלות מבקש שיעבירו את מכוניתו מהר כדי שיספיק להוריד התכולה, קוביות קלקר, ויעמיס שתילים ויספיק לחזור, בקשתו אינה נענית והחיילים מסרבים להעבירו. הוא טוען שיש לו היתר מהמת"ק אבל החיילים מבקשים שהמת"ק יצלצל אליהם. טלפון שלנו למת"ק לא מניב הרבה וניסיון להשיג את איש המת"ק האמור לטפל בכך – פתיאן – כמו תמיד לא מצליח. הוא תמיד אינו עונה. מעניין לדעת מה הוא כן עושה. בשלב מסוים מגיע קצין ולאחר דיון ארוך בינו לבין בעל המשאית שהוא בעל משתלה וגם ע. המרכז את בעיות המשתלות בשטח, נהג הטנדר העמוס מורשה לעבור אך כבר איחר האפשרות לחזור לפני שהשער נסגר. אדם נוסף המגיע 5 דקות לאחר שעת הסגירה כאשר השער עדיין פתוח מקבל הרצאה על כך שכל יום הוא מאחר ולא מאפשרים לו לעבור. איזה חיים!