בקעת הירדן, סיור עם דיפלומטים גרמנים

צופות: 
נינה סבה ודפנה בנאי (מדווחת), אורחים: דיפלומטים גרמניים
14/06/2015
|
בוקר

בצילומים:
קטייבה בן ה-9 שנפגע מפצצה שהכילה זרחן לפני שבועיים ונשרף בכל גופו

 

    נער בן 16 שנפצע לפני 3 שבועות

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לקחנו 2 מזכירים פוליטיים של שגרירות גרמניה בישראל ובפלסטין לסיור בבקעה. נינה הנהגת המדהימה הוסיפה הרבה מהידע שלה בנושאים שונים.

ביקרנו בבית הכלוא במסחה, בתחנת השאיבה ההרוסה בברדלה, בכפר היפהפה עקבה שממערב למחסום תיאסיר, שם נפגשנו לארוחת צהריים עם ראש המועצה חאג' סמי צאדק שסיפר על הבעיות המיוחדות ועל הפרויקטים השונים של כפרו. בתיאסיר בביתו של מ. ראינו תמונות של נפגעים מנפלים שמשאיר אחריו הצבא בכל סבב של אימונים וכן על הסבל הקשה לאוכלוסייה האזרחית שמפונה מביתם למשך שעות רבות.

בביקור אצל חאג' סמי צאדק ראו האורחים כיצד משטר ההיתרים פוגע במרקם החיים הפלסטיני : בן דוד של ראש המועצה נפטר. בנו של הנפטר חי בירדן משום שהוא נשוי לירדנית שאיננה מקבלת אישור לבוא לחיות בפלסטין הכבושה. הוא מיהר להגיע להלווית אביו בתיאסיר, והנה במעבר הגבול מעכבים אותו כבר שעתיים (וזאת לאחר שעמד בתור עוד שעתיים) ולא נותנים סיבה. כולם מחכים לבן כדי לערוך את ההלוויה של אביו, שהרי אין להלין את המת. מי יודע כמה עוד היו מחכים אילולי חנה בר"ג הפעילה את קשריה  וכעבור חצי שעה הוא היה בצד הפלסטיני בדרכו להלוויה. וכמה פלסטינים מכירים ישראלים שיפעילו קשרים? הרוב המכריע נמק תחת האיסורים, והעיכובים והביורוקרטיה המתישים. עם זה הם מתעסקים יום-יום מיום שנולדו וגם עם מותם לא נחסך הדבר מהם.

 

ביקרנו במקחול לראות את ההריסות, שעדיין ניצבות ליד בית הזקנים שביתם נהרס לפני כחודשיים - מצבה אילמת לשרירות הכובש המנסה לגרש את תושבי בקעת הירדן מאדמתם. לצערי, זה גם מצליח. פגשנו את משפחת אבו עלי שביתו נהרס פעמיים בשנה וחצי האחרונים עם משאית הנושאת את כל חפציה הדלים – מזרונים, אוהלים , מוטות אלומיניום, ושקיות מלאות. עוד משפחה שנשברה תחת קלגסי הכיבוש ועוברת לשטח A. לפני שבועיים מכרו 2 משפחות את עדרי הצאן שלהם, מקור פרנסתם, ועברו לטאמון שבגדה. עכשיו נותרו 7 משפחות בלבד, מתוך 10. ומה יעשו בטמון ? יתחילו לרדוף אחרי המינהל האזרחי כדי לקבל עבודה בתנאי עבדות בהתנחלויות, או אישור עבודה בישראל. אך ברוב המקרים יהיו מובטלים ויחיו מהיד לפה.

 

14.20- מחסום תיאסיר. השמועות על הסרתו היו מוקדמות. כשהגענו עמדו 3 מכוניות בתור לעבור לתיאסיר והחיילים איישו את המחסום ולא העבירו מכוניות. מייד התקפלו החיילים ועלו למגדל השמירה. הפלסטינים נסעו, בתחילה בהיסוס ואח"כ במהירות, לפני שיתחרטו. ראש מועצת עקבה אמר לי שמוקדם יותר היה המחסום מאוייש גם כן והוא המתין שעה וחצי על מנת לעבור.

גם מחסום מעלה אפרים (גיתית) היה בשעה 12.45 מאוייש ומכוניות פלסטיניות התעכבו בו.

17.30 - במחסום חמרה לא הי עומס , אך עדיין נתיב אחד סגור.

נסענו למעיין אל עוג'ה שמצפון לירחו. יש שם תעלות השקיה ולכל אורכן משפחות משפחות פלסטיניות עושות פיקניקים ומשכשכות רגליים. באין מקומות נופש אחרים – זה מקום הנופש החביב ביותר על רבים בבקעה ובגדה.

 

על הכביש , קצת לפני המעיין עצמו, חנתה מכונית ואן לרוחב הכביש וחסמה אותו. 10 בחורים צעירים פרשו יריעות צל ענקיות , הניפו דגל ישראל ענק על הוואן, והתיישבו על כסאות נוח באמצע הכביש. באותו רגע לא קלטתי, חשבתי שהם סתם ישראלים מכוערים חסרי חינוך, ורק הבן שלי הפנה לאחר מכן את תשומת ליבי לכך שזו בעצם השתלטות על המעיין (לכן הדגל, לכן גם רק בחורים צעירים שיכולים להחטיף מכות , אם צריך). אני אנסה להגיע לשם מדי פעם , אבל כמו בדיר ניזאם, בדיר אל חטב , בנבי סלאח ובמקומות אחרים – נראה לי שפה מתחילה השתלטות יהודית על המעיין הנפלא הזה.