ברטעה-ריחן, טורה-שקד

צופות: 
רותי תובל ולאה ריכמן (מדווחת)
09/06/2015
|
בוקר

06.15  ברטעה

בחניון העליון עשרות פועלים ממתינים להסעה למקומות העבודה, יושבים בצל המכונית, על אבן שפה, על כל דבר אפשרי. יושבים צפוף, צפוף, אחד ליד שני. הייתי מציעה להעמיד למענם כמה ספסלים ולמתוח בד הצללה. זו לא השקעה גדולה, קיץ ורמדאן מתקרב. פגשנו אחד האחראים על המחסום.  ״ לא מדבר פוליטיקה״, מודע לבעיות ואומר שתפקידו ליעל ולהקל על העוברים. שאלנו למה גורשו מוכרי הקפה הפלסטינים מתחום המחסום? לא גורשו, רק הועברו למקום אחר." אני אומרת לו שלא ראיתי אותם במקום אחר. הוא ואמר שבישראל לא ניתן לפתוח עסק ללא אישור.

 

07.05  טורה

אני רואה פועלים ממתינים לעבור למרחב התפר מעבר לגדר, בצד של הכפר טורה. החיילים מתארגנים והמעבר מתחיל תוך עשר דקות. כמה גברים חוזרים ומבקשים "תעזרו לנו לעבור מוקדם יותר." אחד מספר שמעבידו תמיד גוער בו בגלל האיחור.

יוצא אדם מוכר לנו, אומר: "אני בן חמישים ושבע, זכותי לעבור לישראל ללא אישור מיוחד." מבקש הסעה לאום אל פחם. הוא ותיק באזור, זוכר הכול ומנווט אותנו למחסום החקלאי טייבה רומנה. כתושבת חיפה אני יודעת שיש רחובות משופעים, אבל מה שראיתי באום אל פחם עולה על טיולי אתגר (שראיתי בטלוויזיה). רחוב חד סטרי נהפך לרב סטרי, ללא שוליים. נסיעת הרפתקה.

מחסום טייבה רומנה סגור ביום שלישי, פתוח רק בשני וחמישי, חצי שעה בבוקר וחצי שעה אחה''צ.