חברון, מעבר דורא-אל פאוואר, סנסנה (מעבר מיתר)

צופות: 
יהודית קשת
01/06/2015
|
אחה"צ

מעבר מיתר: ריק ושומם

 כביש 60: תנועה ערה בעיקר בכיוון צפון-דרום.

 אל-פוואר-דורה: המחסום פתוח ללא נוכחות חיילים (בטח היו במגדל התצפית).

צפלין התצפית (הבלון) רחף בשמיים, כרגיל.

 

העיר חברון שוממה:  ביציאה מ קריית ארבע  אין מיידים אבנים. ליד בית המריבה שני "מתנחלונים" בני 5 או 6 משחקים בין מכלי הנפט של הצבא ובצד השני של המחסום מפרקים סחורה ממשאית כדי לעביר אותה מ-H1 ל-H2.

 

 קבוצה של תיירים יהודים (צליינים?) מתגודדים בסביבות בית גוטניק ועולים למכפלה. חוץ מזה כמעט אין נפש חיה ברחוב עד שאנו  פוגשים את א' ע' ליד מחסום תרפ"ט.  הוא אומר ש"הכול בסדר". תל רומיידה שומם גם הוא, כנ"ל מחסום בית המרקחת שעוברים בו שני נערים בגיל בית ספר.בחזרה ליציאה מהעיר שוב אין מיידי אבנים. ליד חנויות הצמיגים כמה מכוניות עם לוחיות ישראליות :BUSINESS AS USUAL.

 

אנחנו ממשיכים לעבר כביש 60 צפונה כדי לצפות בהתנחלות בדרך מול מחנה הפליטים אל ערוב.  תנועה ערה בכיוון צפון דרום ממשיכה לזרום ואנחנו זורמים ליעדינו בשלווה. אפילו ליד בית אומר הכל שקט ומוכרי הירקות מנסים למשוך קונים.

 

המתחם  שעומד להפוך להתנחלות הוא גדול, מוזנח ומגודר בגדר ברזלים שנראית חדשה וחזקה. יש שטח גדול בתוך הגדר ובית אבן במצב טוב (חיצונית) וכמה מבנים בשלבי התפוררות שונים. מסביב לשטח המוגדר שדות לא מטופלים ולא ברור אם הם בבעלות פרטית או "אדמות מדינה".

 

בדרך חזרה אנחנו נתקלים בפקק תנועה שמעכב אותנו ב-3/4 שעה והרבה עצבים: לא ברור מה הסיבה אך כנראה תאונה כי ראינו 2 רכבים לצד הכביש פלוס שוטר אחד וחייל אחד ואיש בלבוש המסמן אותו כמוסלמי אדוק.

 

כביש 317 שקט, ההתנחלויות פורחות ובמעבר מיתר  שפועלים ספורים עדיין חוזרים בו, הצגה קטנה:

 

מ' מגיש את התעודה והשומרת שואלת מאין בא והוא, עייף ומעוצבן, עונה בקצרה מ קריית ארבע. השומרת (בטון של גננת לפעוט צורח:  ) מ', אתה עונה לי באופן לא מנומס, זה לא מוצא חן ותוריד את כובע. אתה מסתיר את הפנים!

 

יהודית:  מחייכת ומגישה את התעודה, מסבירה שבאנו מ ק' ארבע.

 

שומרת  (בטון של מורה (לא גננת) ליהודית: מה הקשר ביניכם?

 אווירה קודרת ועוד רגע היא מביאה את משמרות הצניעות או מה שהוא. 

 

יהודית: (בטון של מנהלת בית ספר לתלמידה חביבה אך טיפשה:) אנחנו ידידים

 

שומרת: (מתקשה להאמין:) ידידם?  מה זאת אומרת? אתם שייכים לאיזה ארגון או משהו?

 

יהודית : אנחנו מארגון מחסום ווטש ואנחנו מגיעות לכאן לפחות 4 פעמים בשבוע. את יכולה לשאול את מנהל המחסום.

 

שומרת, נסוגה: טוב לא יכולתי לדעת! אני מרשה לנסוע!

 

וכך חזרה הביתה עייפים אך רעבים בלשון הגשש.  עצם הנסיעה מעבר להרי החושך, אפילו ש"לא קורה כלום" היא חויה, לא יודעת בדיוק של מה - שיגעון אולי.