ג'וריש, קוסרא, דומא

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
נורית פ, דבורקה א. והדס כ. (מדווחות), עם נדים
25/05/2015
|
אחה"צ

יצאנו מראש העין ב14:10, כאשר ממחסום שומרון ועד צומת זעתרה צידי הדרכים היו משוללות רכבים צבאיים.

בצומת זעתרה, נראה ג'יפ צבאי במתחם צבאי, ובטרמפיאדה לכוון רמאללה נראו חיילי מג"ב.

אחרי צומת זעתרה שוב נסענו בדרך שונה, דרך הכפרים יתמא, קבלן ותלפית.

 הגענו לג'וריש ב 14:55 וב15:00 ס. הגיעה לפתוח את המרכז.

דבורקה ונורית נסעו עם נדים לסיור בכפרים, ואני נשארתי עם קבוצה קטנה של נערות למועדון האנגלית שלנו.

לאחר חודש ימים שלא התראינו, עקב שקדנותן ומסירותן של הנערות למבחנים, שהיו צריכות לעבור בתיכון, כולנו היינו נרגשות לחדש ימינו כקדם  עם מועדון האנגלית שלנו.

חזרנו לשיר את השיר ששרנו לפני חודש Are you going to Scarborough fair

למדנו את השיר של פול מקרטני, Yesterday, כאשר הנערות הביעו ידע על להקת הביטלס.

שוחחנו על המושג YESTERDAYכמשל, שאינו חייב להיות זמן מוגדר של אתמול, אלא מושג ששייך לעבר. הרעיון על המושג הזה של "אתמול" הרחיב את שיחתנו על מה חשוב בחיים. חלק מהנערות אמרו שצריך לחיות וליהנות מהרגע, וחלק אמרו שהעבר הוא חשוב מבחינת ערכיו ההיסטוריים ולמידת הלקחים כדי לתכנן את העתיד.

עשינו פרפרזה על הרעיון של פול מקרטני.

התחלתי במשפט: Yesterday, I was narrow minded,

Today I'm an open minded person,

הדוגמא הזו נתנה לנערות השראה לדבר על השינויים בתפיסות החיים שלהן ושינויים בעולמן.

ס. תרמה את "האתמול" שלה:

Yesterday, I thought that all the Jewish people are bad, today I think that there are good people among the Jewish people.

ר. למשל תרמה את האתמול שלה: Yesterday our village wasn't progressing,

Today it's progressing step by step.

כל קבוצת הנערות הסכימה ש:

Yesterday we didn't want to learn Hebrew,

Today we want to learn Hebrew to compromise and to connect with Israelis.

and Jews should also learn Arabic. 

לאחר מכן שוחחנו על מסורת, וזרמים באיסלאם. הנערות נתנו סקירה רחבה על השיעים והסונים ועל ההבדלים.

 

דבורקה: במקביל לפעילות עם הבנות בג'וריש, יצאנו לסיור עם נדים.

3.30 קוסרה. מאחר שהבלדיות בכל הכפרים כבר סגורות בשעה זו, החלטנו מראש לנסות לפגוש ולשוחח עם בעלי חנויות או עם תושבים בכפר.

בחנות הירקות שעל הכביש הראשי נפגשנו עם ג'. אדם צעיר, דובר אנגלית רהוטה שאינו גר בכפר, אך החליט לעשות כאן את הקניות שלו. כשראה אותנו, מיד הזדהה כ'פרי-לאנס' הפועל עם ארגונים שונים בעיקר עם בני נוער, בתחומי העצמה, מנהיגות, 'הכרת האחר', רב-תרבותיות ופתרון סכסוכים. אמר שמחסום ווטש והאתר שלנו מוכרים לו היטב. מתברר שהוא נפגש גם עם ארגונים בינלאומיים שונים ואף משתתף בכנסים וסדנאות המתקיימים בין קבוצות לאומיות שונות בקפריסין.

במהלך השיחה שאלנו לדעתו, האם ואיך השפיעו תוצאות הבחירות בישראל על יחס הפלסטינים לתוכניות משותפת עם ישראלים. תשובתו החד-משמעית הייתה שלא חל כל שינוי. הוא עצמו מאוד מצדד באפשרויות שונות של הכרות ושותפות.

בשיחה עם בעל החנות וחברו שישב אתו, שאלנו גם על המתנחלים. השניים תיקנו את מה שכולנו האמנו בטעות. האירוע מלפני יותר משנה, כאשר מתנחלים נכנסו לקוסרה וזכו לקבלת פנים אמיצה, רק החל שם. למעשה אנשי קוסרה הבריחו אותם מהכפר, ואלה במנוסתם הגיעו אל קריות השכנה. שם (ולא בקוסרה כפי שהודיעו בתקשורת) הם חטפו מכות נאמנות ו'נלכדו' עד שנמסרו לידי הצבא.

זו אינה הפעם הראשונה שהחיילים אינם יודעים אפילו את שם המקום בו הם פועלים.

4:00 דומא, כפר בן 3000 תושבים בין מג'דל מצפון לבין ג'אלוד וקריות במערב.

לצד הרחוב פגשנו שני פלסטינים ליד ביתם. כשעצרנו לשאול כמה שאלות, בעזרתו של נדים, קרה כפי שקורה לרוב, הוזמנו לשבת איתם. אחד מהם, נ. ידע עברית.

הוא וחברו סיפרו שדומא הוא הכפר היחיד באזור שאדמותיו לא נגזלו, למעט שטח קטן מאוד ליד הכביש הראשי. לעומת זאת שטחים נרחבים מאדמות ג'לוד וקריות נגזלו, על ידי מתנחלי 'אש קודש' ובראשם אדם בשם בועז, שהיגיע לאזור לפני כ-5  שנים מקריית ארבע והקים את ההתנחלות המזיקה - כמה קרוואנים, בית אחד והרבה הטרדות והתנכלויות.

לשאלותינו אמרו שהצבא והמתנחלים לא נכנסים לדומא, אבל הם נמצאים תמיד על הגבעה ממול, המפרידה בין הכפר לבין קריות.

ע. סיפר את סיפורו האישי; הוא עבד כמה שנים בבניין ביישוב הר אדר. בינואר השנה נפל מפיגום בעת העבודה, שבר רגל באופן שעד היום נזקק לקביים ואושפז למספר ימים בבית חולים הדסה. מעבידו הישראלי  לא התכחש לכך שעבד אצלו, ואף הודיע בבית החולים שיש לו ביטוח עבורו, אבל מאז מתעלם ממנו, ואתו נעלמו (בינתיים?) גם דמי הביטוח.

היצענו לו לפנות אל 'קו לעובד'. בתו של נדים היא עו"ד שעובדת עם הארגון, נדים ונ. החליפו ביניהם מספרי טלפון, בתקווה שניתן לסייע לו.

5:10 עזבנו לכיוון ראש העין.