קלנדיה

5.00 תור ארוך של יום ראשון בבוקר. חשבנו שאולי בגלל יום ירושלים כל מיני אנשים יחליטו לא להגיע לירושלים. אבל החיים יותר חזקים ופרנסה חשובה לכל אלה שאנו פוגשות כאן.

ובאמת זמן קצר אחרי 7.00 כולם עברו.

היה רק אירוע אחד שחשוב לספר וכזה שמעורר מחשבות.

ברגע מסוים ראינו התקהלות לייד הכניסה לנקודת בידוק 4 - פלסטינים ושוטרים סביב איש שהתמוטט ושכב על הרצפה. עמדו סביבו ובסוף החזירו אותו חזרה לאולם הכניסה והשכיבו אותו על ספסל.

(אלה שנשאו אותו נכנסו דרך השער ההומניטארי חזרה לא בלי שיחת בירור קצרה). למזלינו פגשנו איש צעיר שהוא אח בבית חולים בירושלים והוא היזעיק  אמבולנס. ראינו שהאיש הצעיר פצוע ושיורד לו דם  מחתך ברקה. היו כמה שאמרו שהצעיר קיבל מכה מהקרוסלה שהסתובבה מהר. איש  ההבטחה אמר שהוא שיכור ושמריחים אלכוהול. עד כדי כך מוזר שפועל מוסלמי יהיה שיכור בדרך לעבודה .. אנחנו התקרבנו אליו ממש מקרוב ולא היה שום ריח של אלכוהול. מעניין שכך התרשמו ממנו

הדבר החשוב הוא שתוך דקות הגיע האמבולנס ואנשים גם הודיעו לאבא של הצעיר והוא הגיע לבית חולים ברמאלה. (גם הוא מרמאלה) ביום ראשון יספרו לנו מה היה כי לקחנו מספר טלפון  של האח שליווה אותו באמבולנס.

פגשנו גם זוג מעזה. הוא השתחרר מבית חולים ברמאלה והם בדרכם חזרה הביתה. לא פעם רואים חולים שרק באותו יום עזבו בית החולים והם צריכים כל מיני אישורים  בדרכם הביתה.  שום דבר לא פשוט...

ביציאה שוב פגשנו חיילים שלא ידעו מי אנחנו ועיכבו אותנו  ורק השוטר מ. שהיה בסביבה  ניגש אליהם והחזיר לנו את תעודות הזהות שלנו