סאלם - שחרור בערבות, יידוי אבנים

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
רויטל סלע (מדווחת)
12/05/2014
|
בוקר

 

 

דיון בהארכת מעצרו של מוצטפא חסן עלי שתיוי מהכפר קדום

 

שופט - סא"ל אשר שור

תובעת – סגן מורן

סנגור - עו"ד נרי רמתי [שותפה של גבי לסקי]

 

מוצטפא שתיוי:בגיר, "ללא עבר קודם" (דברי השופט)

 

נגד מוצטפא שתיוי, יליד 1995 מכפר קדום, הוגש ב-7 במאי שנה זאת כתב אישום ובו שני פרטי אישום:

1. שבחודש ינואר בשעות הצהריים נטל חלק בתהלוכה ללא רישיון בכפרו, שכללה יידוי אבנים המוני.

2. שבמסגרת אותה תהלוכה, במועד ובמקום כנ"ל, יחד עם אחרים, יידה אבנים לעבר כוחות הביטחון.

הוא הואשם על יסוד הפללה וחיזוקה בהצלבה של מפליל שני.

בשני המקרים צוין שמו בין רבים אחרים ("רשימת מכולת", הסבר להלן), כמי שיחד עם המפלילים השתתף בהפגנה וביידוי האבנים ההמוני שהתרחש במהלכה.

 

התכנסנו כאן היום כדי שהתביעה תבקש מעצר עד תום ההליכים בגין מסוכנותו של הנאשם, ועורך הדין המייצג אותו ינסה לשכנע את בית המשפט שאין כל סיבה למנוע חלופת מעצר ממרשו, וש"יתנהל המשפט כשהוא משוחרר ולא צריך יהיה לשלם לו כל כך הרבה פיצויים כשיזוכה".

 

"לכך יוּעָר", דברי התובעת

 

סגן מורן התובעת המציאה שלל חיזוקים, תימוכין ואסמכתאות לסכנה הנשקפת מאדם שיידה אבן לעבר כוחות הביטחון, כפי שנקבע באינספור תקדימים בכמה סוגי ערכאות, לא כל שכן כשהוא "הרהיב עוז" לעשות כן במהלך אירוע המוני של הפרת סדר, ולא זאת בלבד אלא בשעה שכוחות הביטחון האמורים באו "להשליט שקט ולהשיב את הסדר", ועוד בהפגנה לא חוקית.

יתר על כן, הנאשם מתגורר בשטח Bו"השליטה הפחותה" שם עלולה להקשות להביאו להמשך דיון.

עוד היא הדגישה בדבריה את זיהויו המוחלט והמובהק של הנאשם, שלא יכול להיות אחריו עוררין, כמי שאכן השתתף בהפגנה ויידה בה אבנים. וזאת על סמך העובדה שמי שהפלילו נתן את שמו המלא (המרובע), את הקרבה המשפחתית ביניהם, את גילו ואת מקום מגוריו המדויקים.

מכל הטעמים הללו אין לדעת התביעה מקום לשקול חלופת מעצר עד תום ההליכים.

 

המחאה היתה בעניין הכביש, לא הכיבוש

 

עו"ד נרי רמתי אִתגר את התשתית הראיתית של שני סעיפי האישום, ועל יסוד הפגמים שמצא בהם טען שאין עילה שלא לאשר למרשו חלופת מעצר. קודם כל עניינה של אסיפה אסורה מוגדרת בצו בדבר איסור פעולות הסתה ותעמולה עוינת, כאשר המחאה היא בנושא מדיני, ולפי שני המפלילים התהלוכה המסוימת שבה השתתף הנאשם הייתה מחאה על סגירת כביש, ולכן היא כלל אינה אסורה.

בעניין השני הוא העלה שכל אחד משני המפלילים כלל ברשימת מופלליו אדם שהיה אסור בכלא בעת שלכאורה השתתף בהפגנה ויידה בה אבנים. אם המפליל טעה או שיקר ביחס לאדם אחד ברשימתו, מי לידו יתקע, ביקש עורך הדין לדעת, שלא טעה גם ביחס למרשו, ויהיו פרטיו מדויקים ככל שיהיו. יתר על כן, לא בטוח שהדברים נאמרו, אבל הם בהחלט עמדו בחללו של אולם: דווקא הדיוק המופלא של הזיהוי מעלה על הדעת הכְתבה, או סוגסטיה, כלומר שהשם (המדויק על כל פרטיו) הושתל לאותו מפליל בתוך "רשימת המכולת" שהוא קיבל מחוקריו לאישור וחתימה, בייחוד מפני ששמו של הנאשם שעניינו נידון כאן עלה רק אחרי "תרגיל המדובבים" שעבר המפליל.

סיבה נוספת שבית המשפט לערעורים מאוד לא אוהב את "רשימות המכולת" הללו, הסביר עורך הדין, היא שאין בהן תשובות על מעשים ספציפיים, לדוגמה: כמה אבנים זרק הנאשם, לאן, מאיזה מרחק? האם אדם שבסופה של הפגנה זרק אבן ממרחק 200 מטר לעבר ג'יפ נוסע מסוכן כמו מי שזרק אבן ופגע בחייל מטווח קצר?, ביקש עורך הדין לדעת, ואם התשובה שלילית, אין סיבה להניח שאי אפשר לייחס למרשו דווקא את העבירה הקלה יותר.

 

"סתירה לִכְאוֹרית" (דברי השופט)

 

שעה ארוכה עלעל השופט בשלל הניירות שנמסרו לו כעדות: שלוש אִמרות של מפלילים, ולצורך השוואה מסמכים המעידים על תאריכי מאסר של מופלליהם, שהיו לכאורה בהפגנות לא חוקיות ואף יידו בהן אבנים, שעה שהיו (גם?) מאחורי סורג ובריח.

אחרי שעיין, בחן, בדק, שקל ותר, כשאנחנו – קהל אילם וכנוע עד דק – יושבים וצופים בו – הוא הכריע. הנאשם יוכל להשתחרר מהמעצר בהתקיים כל התנאים כדלקמן:

10,000 שקלים יופקדו במזומן

תימסר ערבות צד ג' בגובה 15,000 שקלים

הנאשם יתחייב להתייצב פעם בשבוע במשטרת אריאל

ביצוע ההכרעה יידחה ב-72 שעות כדי להניח שהות בידי התביעה להגיש ערעור.

 

בינתיים דווחתי כי עשרת אלפים השקלים הופחתו לשלושת אלפים ושהשופט שוכנע מדברי התובעת ועורך הדין, שאין טעם לשלוח את מוצטפא חסן עלי שתיוי למסע מקדום למשטרת אריאל אחת בשבוע.

 

בינתיים גם נעצרו בקדום עוד משתתפי הפגנות ימי שישי, שכמו מוצטפא נולדו להורים שכבר הם נולדו לחיים משוללי זכויות אדם ואזרח, ובהם הזכות להתגונן מפני הגזל הנמשך של רכושם, זכויותיהם וחירויותיהם, והדיון בשאלה מאיזה מרחק הם יידו את האבנים שיידו, היא רק המשחק שהכיבוש מאלץ אותנו להשתתף בו.