בית לחם (300)

10:30: טלפון בהול מאיש מ-EPPI (אקומנים). לדבריו יש עשרות מעוכבים במחסום והמהומה גדולה. עשיתי כמה טלפונים שרובם לא נענו. מי שכן ענה ומהר היתה המשטרה הצבאית. אחרי כחצי שעה של טלפונים התברר לי כי מתקיימת עם האיש מ-EPPI שיחה של חרשים. הוא לא מבין אותי ואני לא מבינה היכן הבעיה. החלטתי לקפוץ למחסום. התברר כי המעבר היה די שוטף, אך בצד עמדו כ-15 אנשים שנשלחו על עקבותיהם ולא הורשו לעבור לצד הישראלי למרות גילם המבוגר. אחד מהם בן 81. לגביו התברר כי היתה אי הבנה והוא אכן הורשה לעבור. האחרים, שאת כולם בדקנו על פי מספרי הזהות, היו מנועי שב"כ או מנועי משטרה. כמובן שאיש לא נתן להם הסבר מה ניתן לעשות בכדי לנסות להסיר מניעות.

בין המעוכבים היו גם שתי נשים וכאשר ניסנו לברר מה בעייתן הן "נבהלו" מעבר לקו הטלפון. אלה כנראה "מסוכנות רציניות". אני חייבת להודות כי מהרושם השטחי שאני קבלתי הן לא עשו רושם כי בכוחן "להפציץ את כל המדינה" - אבל מי אנחנו? הגברים בשב"כ, שמפשלים לעיתים כל כך מזומנות, כמובן יודעים הרבה יותר מאיתנו על ביטחון וביחוד על חופש תנועה וזכויות אדם.

נציג מת"ק לא היה במקום. מדוע? להפתעתי אנשי החברה האזרחית לא התערבו ולא מנעו ממני לדבר עם המעוכבים.

עזבתי בערך ב-12:00 כאשר המעוכבים עזבו וגם האקומנים הלכו לדרכם.