קלנדיה

צופות: 
עינה פ. (מדווחת), ג'., ק., ג'., וג'., (אורחים מאוסטרליה וארה"ב שהיו בסיור שלנו באנגלית)
26/05/2015
|
בוקר

משמרת עם עיניים חדשות

מעניין לעבור משמרת עם אורחים שרואים את המתרחש במחסום בפעם הראשונה ולשמוע את התגובות שלהם. אמת-המידה שלהם שונה מזו של מתנדבות שבאות למחסום זה כבר שנים וראו דברים גם יותר טובים וגם הרבה יותר גרועים מהמתרחש במחסום היום.

5:00 המחסום ריק וכל אדם שמגיע עובר מיד להמתין בתור הכניסה לאחת מחמש תחנות הבידוק הפתוחות. אחרי כמה דקות מתברר שתחנה מספר 5 לא פועלת, למרות השלט מעליה המודיע את ההפך, אבל היא נפתחת בשעה 5:10. תורים מתחילים להווצר בשעה 5:15,  ועד 5:25 מגיעים לכניסה לאזור המקורה. המעבר משתפר תוך זמן קצר כאשר שוטר מנחה את החייל באקווריום מתי ולכמה זמן לפתוח את הקרוסלות. הבוקר משתמשים רק בשנים משלושת המעברים המכונים בפי כל "המכלאות."

5:25 תחנת הבידוק 5 נסגרת ונפתחת שוב בשעה 5:55, כאשר מודיעים שמכונת השיקוף בה לא עובדת ואנשים צריכים לשקול את בחירת התחנה הזאת בהתאם. חוזרים על ההודעה הזאת מספר פעמים במשך המשמרת.

6:15 קצין המת"ק האחראי על השער ההומניטרי מגיע. קומץ אנשים כבר עומדים שם ואחרים מצטרפים כאשר אני מדווחת להם שהחייל האחראי על השער נמצא. מכאן והלאה, המצב ליד ההומניטרי לא ברור. כיוון שהקצין בוחר לשבת במקום שלא רואים אותו מאזור השער ההומניטרי, לא פעם אנשים מתרוצצים הלוך וחזור בין ההומניטרי והתורים דרך המכלאות. הם לא יכולים להחליט איפה הסיכויים לעבור במהירות טובים יותר. אנחנו מדווחות לנשים ולגברים המבוגרים העומדים בתורים דרך המכלאות שהחייל האחראי על השער ההומניטרי נמצא ופותח את השער, אבל גם אנחנו לא יכולות להבטיח להם שילך להם מהר יותר אם יחכו ליד השער.

אישה ליד השער מנסה להשיג את תשומת לבו של קצין המת"ק. הוא ניגש אליה אבל בגלל המרחק (אנחנו עומדות ליד המכלאות) לא שומעות את המתרחש ביניהם. אחד האורחים מארה"ב (בחור שלומד בישיבה ששמה דגש על ערכים יהודיים) מעיר על מה שראה.

 “That soldier is really a piece of work!”

("החחיל הזה ממש מנובל," בתרגום חופשי מאוד), הוא אומר בשילוב של תדהמה וזעם, בהתיחס לקצין  המת"ק. הוא לא הבין מה האישה אמרה לקצין, אבל הקצין הסתכל לה ישר בעיניים, הפנה לה את הגב, וחזר לשבת. אפשר להניח שהאישה בקשה לפתוח את השער עבורה והוא שלח אותה לתורים הרגילים (או שמא לא אמר לה מאומה -- כך בכל אופן התרשם הבחור).

בכל מקרה, הבחור שלנו די מזדעזע, כי הוא קולט מעל הכל את הזלזול העמוק שכרוך באירוע  -- אירוע אשר (אנו יודעות) קורה לעתים קרובות בניהול השער ההומניטרי. אנו מציעות לו לדבר עם הקצין ולבטא את התרשמותו מהתנהגותו כלפי האישה, אבל הוא מעדיף להמנע.

6:45 התורים נעלמים וכל מי שמגיע עובר חופשי דרך הקרוסלה הפתוחה בקצה אחד המכלאות.

בדרך שלנו החוצה, אנו עוצרים לקפה ותה בכניסה למחסום לסיכום הביקור עם האורחים. בחור צעיר מחליף זמני את בעל הקיוסק, והאורח האמריקאי השני (שלומד באותה ישיבה) פונה אליו בעברית (מעניין שהיה לו מובן מעליו שהצעיר הפלסטיני מדבר עברית) להזמין תה. רואים על פני שניהם שהם ממש מבסוטים מן המפגש והשיחה שמתפתחת, חצי בעברית, חצי באנגלית. ורואים כמה קל ליצור קשר אנושי בין אנשים שעולמות שלמים מפרידים ביניהם אם רק נגשים לעניין עם רצון טוב וחיוך. אולי זה הלקח העיקרי של הבוקר.