בית לחם (300), מת"ק עציון

צופות: 
רונית ד.ר וגוני ר.צ (מדווחת)
17/05/2015
|
בוקר

מחסום בית לחם 06.20-07.40

6.20 הבוקר לא מבשר טובות. כבר בכניסה אנחנו שומעות צעקות רמות מהעבר הפלסטיני של המחסום, אך באולם שבצד הישראלי נראים רק מעט  העוברים החוצה. הצעירה התורנית מהאקומנים מספרת  לנו, כי היא באה הבוקר מבית לחם ובצד ההוא פועלים רק שני מכשירי מגנומטר, והדבר יוצר עומס נורא ותורים גדולים.

6.35 הצעקות מתגברות. אלו שנחלצו והצליחו כבר לצאת, מספרים שזהו אחד הימים הכי קשים במחסום. אין כלל תור לנשים והן  נלחצות יחד עם כל ההמון. הכעס עצום והעצבים של כולם רופפים. רבים מהיוצאים בצד הישראלי פוסקים כפיים לצדדים בהבעת יאוש, אחרים מביעים את הזעם בהעוויות פנים. חלק מסננים קללה עסיסית מתחת לשפם, ואי אפשר לטעות במה שעבר עליהם בבוקר הקשה הזה.

7.05 מיודענו א' מגיע גם הוא ופניו נפולות, מותש. הוא מחכה כדרכו מ5.30 ורק כעת הצליח לעבור את המרחק הקצר בין הכניסה ליציאה מהמחסום וזאת תוך צפיפות ודחיפות, שכמעט אי אפשר לנשום. מישהו שואל את השוטר הוותיק: "למה אתם הורגים אותנו ככה?" והלה, חמוש במכשיר קשר עונה בביטחון: " זה יום ראשון, לא? ככה זה יום ראשון..." כאילו זו גזירת גורל, שיום ראשון ישפיל וידכא את אותם הפועלים בעלי אישור (יעני, מאושרים) העוברים כבר שנים מדרום הגדה לישראל להביא אוכל לביתם. והרי כבר ראינו ימי ראשון סבירים , יעילים ואפילו מכבדים את העוברים. אין לנו תשובות למה "יום אסל ויום בצל" כאן.

7.15 האולם ממש ריק. נשים שעוברות ומדברות אתנו, חלקן על סף בכי, מספרות ששם, בחוץ יש עוד המוני אנשים המחכים לעבור ו"מה יהיה?"

7.20 אתנחתא קומית – על רקע הצעקות והרוגז מגיע צעיר, שעבר סופסוף את כל תחנות הבידוק והוא יוצא בשירה, כעין מחאה פרודית, ובנפנופי ידיים וצחוקים מוגזמים, משל הכול משעשע. גם הומור הוא נשקם של חלשים.

7.30 לפתע מתגבר זרם העוברים. כנראה השסתום מהעבר הפלסטינאי השתחרר וכולם מגיעים בבת אחת. כל העמדות נכנסות לפעולה והלחץ , בקטע הזה, של המסלול משתחרר ביעילות. ניכר גם שוני באפיון החיצוני של הקהל בשעה הזו, הרבה נשים ונערות וכן גברים הלבושים "היטב" , אולי אנשי "הצווארון הלבן".. אט אט הלחץ דועך והמעבר של הנותרים מתנהל באופן סדיר.

 

 

 

8.10-9.20 מת"קinfo-icon עציון
אין הבוקר עומס גדול. רוב הקהל שבאולם בא כבר בבוקר מוקדם לתפוס תור לצהרים, לצורך חידוש הכרטיס המגנטי שפג תוקפו. רק מעטים פונים אלינו היום. אנחנו מסייעות ל 7 אנשים השואלים מה ואיך להגיש את בקשותיהם להסרת מניעה. כשנדמה לנו ,שאין כבר צורך להישאר, נכנס לאולם איש שנראה זקן, בגלבייה לבנה, כפיה מבהיקה לראשו, כפוף ונשען על מקלו. מלווה אותו אחיינו המחזיק צרור ניירות. הבחור הצעיר מרשים ונעים הליכות. בעברית רהוטה הוא מספר שדודו, אותו הוא מלווה לכאן, הוא סוחר ירקות ותבלינים ותיק, חזר מירדן עם סחורה למכירה. עצרו אותו בגשר, החרימו לו את הסחורה, לקחו ממנו את כספו והשליכו אותו, בלי הסבר, למעצר ב"עופר". הדוד, בן 65 אך נראה זקן לגילו, שוחרר מהמעצר לאחר 3 ימים ולילות ארוכים  על פי הרישום בניירות השחרור, לא הייתה נגדו שום תלונה ושום אשמה, כמובן. אמרו לו שהסחורה הגיעה למת"ק עציון והנה הם כאן לקבלה, אבל השוטר טוען שאין כלום ושילך הביתה. בינתיים. הוא שם עו"ד להשבת הכסף, אבל רוצה את הסחורה שלו....בהתייעצות עם חיה א. אנו מפנות אותו למוקד להגנת הפרט. ביקשתי ממנו לטלפן אלי ולהודיע מה עלה בגולם והאם הבעיה נפתרה.