חמרה (בקעות), תיאסיר

צופות: 
קרין ל', רינה צ' (כותבת), בן זינגר צלם מגרמניה
10/05/2015
|
בוקר

** למה דווקא הפלסטינים בבקעת הירדן משלמים מחיר כבד על אימוני צה"ל ואילו בהתנחלויות החיים הטובים ממשיכים כרגיל? האין זה אפרטהייד לשמו?

** מחסום תיאסיר פתוח והתנועה זורמת חופשי, כבר יותר משבוע -  וביטחון ישראל לא נפגע!

צומת תפוח- מחסום זעתרה  9.50  אין בדיקות. גם כשחזרנו.

מחסום מעלה אפרים  10.00 אין חיילים. גם כשחזרנו.

אתר לאיסוף פסולת ליד מאגר תרצה  בין המאגר לבין הגדר המקיפה את האזור שליד נהר הירדן (אזור ממוקש לפי השלט על השער) ישנו אתר, שהצחנה המרוכזת העולה ממנו מעידה למה נועד. משאיות נכנסות מלאות וגם יוצאות מלאות – משמע  מוכרים את הפסולת כדשן.  לא נכנסנו לשאול מאין מגיעה הפסולת, ככל הידוע לנו אסור להשתמש בשטח כבוש  לאתרי פסולת מתוך ישראל (מה  שעושים, ולכן נידון הנושא). האזור הממוקש כביכול שנמשך לאורך מספר קילומטרים לצד הירדן, אלה אדמות שהופקעו מהפלסטינים לצורכי ביטחון. בזמן האחרון חקלאים יהודים מעבדים אותן, ראינו מטע תמרים די צעיר.

אל עג'אג' - סיפרו לנו שהרסו מבנים לאחרונה אך מסתבר שלא . שרידי הריסות מיוני לפני שנה עדיין נמצאים.

 

מחסום חמרה 11.20
חיילי מילואים חביבים הבטיחו לנו שבמחסום הזה תמיד מתייחסים  בכבוד לפלסטינים (הם נמצאים פה שבועיים).
עדיין רק מסלול אחד פתוח לתנועה לשני הכיוונים, ולפי החיילים בשעות העומס הם פותחים את המעבר הסגור. ואכן ראינו זאת כשחזרנו אחה"צ.

 

ח'אלת מקחול (בצילום משמאל מבנה השירותים שתרם סלאם פיאד. צילום בן זינגר)
סלאם פיאד ממשיך לתרום  לתושבים בבקעה. הפעם אלה קולטי שמש לייצור עצמי של חשמל. זה מביא לשינוי גדול מבחינתם - אפשרות להאיר בלילה את האוהל ולראות טלוויזיה, ואם מישהו יתרום להם – אולי יהיו להם גם מקרר ומכונת כביסה, אינשאללה.
תושבים סיפרו לנו שלפני כ-30 שנה עזבו את טאמון כי הרשות הפלסטינית אסרה ואוסרת על רועים לגור בכפרים, וכך מכריחה אותם לחפש מקום שלא יושב על אדמות מדינה, ושבעל הקרקע יהיה מוכן להחכיר להם תמורת תשלום די גבוה, במונחים של כלכלת הגדה. הצבא בא ואומר שהם בעצם תושבי טאמון ומגרש אותם, אבל גידול צאן הוא מקור פרנסתם היחיד.

הבאנו לרימה ערסל שדפנה שלחה לה ואיחלנו לה בהצלחה לקראת הלידה בשבוע הבא, אינשאללה גם כן.

 

סבל הבדואים כתוצאה מהאימונים של הצבא בשבוע שעבר
הצלם שנסע איתנו צילם את הכתמים השחורים שרידי השריפות שפרצו כתוצאה מהשימוש באש חיה. נראה לנו שהשריפות היו מתוכננות ומבוקרות, כולן במרחק גדול מהמאהלים. מה שמרגיז שהצבא לא טרח לכבות את השריפות  שהצית, למרות שיש כבאיות בקרבת מקום (מחנה חטיבת כפיר) ואף עיכב את הגעת הכבאית של הרשות הפלסטינית מטובאס (כיוון שרוב השריפות  היו בשטח C).

על סבלם של תושבי אל מאלח, חומסה  ודויכ, שהצבא אילץ אותם לנטוש את בתיהם, על טפם ועדריהם ,כתבנו בדוחות קודמים. הפעם סיפרו לנו על שדות החיטה שהניבו בשפע הודות לחורף הגשום במיוחד, שעמדו בפני קציר בימים אלה, אך נרמסו בשרשראות הטנקים והתבואה הלכה לאיבוד. אילו היה זה שדה של מתנחלים הם לא היו מעזים לעשות כך. על פיצויים איש אינו חולם במקום הזה.

 

מחסום תיאסיר ׁ(בצילום מימין: לראשונה בתולדותינו  מראה המחסום מצד מערב . צילום רינה צור)
פתוח לרווחה מתחילת שבוע שעבר. עברנו אותו בהתרגשות. אחרי כל השנים שאנו משקיפות במקום הקשה הזה, ראינו פה הרבה השפלות, כעס ומרירות, ועכשיו כמו כולם עברנו בו ביעף. אומנם יש חיילים במגדל וגם רכב צבאי חונה לידו, אבל הם לא מפריעים לעבור.
וראה זה פלא: המחסום בוטל, ושום דבר לא קרה!!! הבקעה היתה תמיד מקום שקט למדי וההפרדה בינה לבין הגדה הביאה רק סבל בלתי נגמר למקומיים.  אף פעם לא ראינו מניע ביטחוני למחסום תיאסיר וחמרה אלא יותר מדיניות של יד קשה.

 

בכניסה לכפר עקרבה – 16.35
מעל שבע כלי רכב צבאיים חונים לאורך כביש הגישה לכפר. לדברי אחד החיילים זהו תרגיל צבאי שיימשך עוד שעה, והוא יברר אם ייתנו לנו לעבור. לא התעכבנו. בדרך ראינו עוד רכבים פונים לכיוון הכפר בשבילים צדדיים.