אל ג'יב (גבעת זאב), קלנדיה

צופות: 
מיה ל. ורוני פ
03/05/2015
|
בוקר
קלנדיה
5.00
ראינו שהתור ארוך מאד וגם חשנו שיש עייפות ושקט באוויר. מהר גילינו שהסיבה לתחושת השקט היא חייל שהזרים אנשים מהר מאד וכנראה החיילים בחלונות גם עבדו מהר.
בשעה 6 השער ההומנטארי עוד לא נפתח וכששאלנו את השוטר לא קיבלנו תשובה אלא משפט שאמר שהיות והוא מוגדר אצלנו כלא נחמד הוא מסרב לדבר איתנו. יש רק לקוות שההחלטה לא כוללת את כל השוטרים
הרי התג  שלנו אומר ברור נשים נגד הכיבוש ולמען זכויות אדם ולא כתוב נשים נגד השוטרים.
היות והרגשנו שתוך חצי שעה כל העובדים יעברו עזבנו לפני שהאולם התרוקן ונסענו למחסום ג'יב
 
מחסום ג'יב
6.30
כבר בכניסה  שמענו שיש אי סדר ושאנשים נדחקים ומחכים משעה 04:00 ועוד לא עברו.
בפנים אכן ראינו תור ארוך מאד שזז לאט. היות ויש רק קרוסלה אחת הנשים עמדו בצד כי לא יכלו להידחק בין הגברים. מזמן אנו פוגשות קבוצות של נשים שעובדות במתפרות בגבעת זאב והיום הן ישבו בצד.
שאלנו אנשים וגם אותן והן דווחו שכבר שבועיים המצב נורא.הודענו למת"ק והחייל בחמ"ל אמר שג'יב בכלל לא שייך לעוטף ירושלים
גם אנחנו עמדנו בתור וכולם נתנו לנו להיכנס בתקווה שנצליח לעזור. גילינו שהיה חייל בודד שפותח את הקרוסלה, בודק תעודות ליד החלון וגם כל הפרוצדורה של בדיקה אלקטרונית עליו.
אמרו לנו שג'יפ של המת"ק בסביבה אבל לא נעשה כלום.
היה כל כך קשה לראות אנשים כל כך עייפים שחשבנו שאולי המעסיקים יכולים להצליח  "לייעל" כי  עובדים לא עייפים עדיפים על עובדים עייפים.
היה עצוב להיות במחסום הפסטוראלי ביותר בעוטף ירושלים ומולו הצפיפות בתור לבדיקות    אנשים שמחזיקים ביד אישור עבודה תקין.
ביקשו מאיתנו ואנו הבטחנו שנגיע לעיתים קרובות לג'יב