א-טור, א-זעיים, מעבר הזיתים

צופות: 
אביטל ט., מיכאלה ר. (מדווחת)
07/05/2015
|
בוקר

 

 

6:30 מעבר הזיתים

 

שקט, התורים קצרים והמעבר מהיר. זכינו לחיוך אוהד ומעריך של חיילת, תופעה נדירה עד מאוד.

השירותים נעולים, כמו תמיד. ריח השתן נישא באוויר בסככה, ללמדך שהצרכים הביולוגים לא נעלמים על פי גחמות הכיבוש.

כבר בשעה זו המתינו אנשים לפתיחת המת"ק, שאמור להיפתח בשעה 8:30.

 

א-זעיים

 

למען האמת, לא זכינו להגיע לא-זעים. שער מתכת אדיר ממדים חוסם את המעבר הצר שנותר בחומה, בואך מירושלים אל המעבר התחתי המוליך אל א-זעים. השער נעול ומסוגר ואינו מאויש. ננסה לבדוק איך תושבי א-זעים שבים אל ביתם מירושלים.

הגענו לשם בעקבות כתבה שפורסמה ב'מען':

 

http://www.maannews.com/Content.aspx?id=765210

 

כשבנו את החומה בקטע זה השאירו פתח קטן שפחות או יותר חיבר בין מעבר הזיתים לא-זעיים. לכל המתבונן היה ברור שזוהי שאלה של זמן עד שהפתח ייחסם. סיפור הפיגוע (שהיה או לא היה) של הנער מא-טור שנורה כאן למוות שימש הזדמנות פז לחסימה המוחלטת הזו שאינה אלא ענישה קולקטיבית של תושבי א-זעיים.

 

7:00 א-טור

 

המג"ב כנראה יצא לחופשת ל"ג בעומר, שכן לאורך מחצית השעה בה שהינו בא-טור לא נראה איש מהם.

החסימה הפיזית ליד בי"ס היסודי לבנים ממשיכה לחסום את הרחוב.

נערות מזהות אותנו כיהודיות ומביטות בנו בזעף, אך כשאנחנו מפנות את תשומת ליבן לתג שלנו עיניהן אורות וחיוך רחב נמתח על הפנים.