חיזמה, קלנדיה

צופות: 
תמר פליישמן.
10/05/2015
|
אחה"צ

"מתאם הפעולות בשטחים אישר לרופאים וצוותי רפואה פלסטיניים להיכנס לארץ ברכבים פרטיים בכפוף לאישור ביטחוני"

http://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.2614359

בכל העולם החולים בעדיפות עליונה, ואצלנו? שאל איש צוות רפואי.

אצלנו לא. אצלנו מסע יחצ"נות ושבחים עצמיים של קובעי המדיניות קודמים לניסיון אמתי להקל על מי שעל רווחתם ושמירת חייהם הם מופקדים, וכנראה האלוף יואב פולי מרדכי ותא"ל דוד מנחם לא באמת ובתמים פועלים (לפחות כך מספרות העובדות בשטח), כדי להקל את הסבל או לקצר את משך ההמתנה של חולים שלפעמים דקות אחדות גוזרות את גורלם לחיים או למות.

גם סבלה של תושבת עזה שחזרה מניתוח בירדן הוארך ביותר משעה בשל עיכוב בפתח המחסום בטענה חסרת שחר של החיילים, או של השוטר, או אולי של המאבטחים.

מרוב יחידות שמתפעלות את מחסום קלנדיה קשה לדעת מי מקור הסמכות.

מה שכן ברור זה בשל מי ובשל מה תושבי רצועת עזה שנזקקים לטיפול רפואי הולם, שעל פניו זו זכותו של כל אדם, נאלצים לנדוד הרחק ממקום מגוריהם  בעלות כספית גדולה כל כך.

 

על הספסלים בסככת ההמתנה קרסה באפיסת כוחות תושבת עזה ששוחררה לפני שעות אחדות מניתוח בבי"ח בגדה. את בתה שלחה פנימה, אל בין גדרות המחסום כדי להשיג אישורים לשוב לביתם.

הבת, אישה צעירה שזו לה הפעם הראשונה להיכנס ללבירינט הקרוי מחסום קלנדיה, הסתובבה חסרת אונים ולא יכלה להחליט לאן לפנות ואיזו הדרך שמובילה לאשנבים שמאחוריהם יושבים מנפיקי האישורים.

הצטרפתי אליה למסע כדי להנחות אותה בין ריבוי הנתיבים.

לא היה ספק לגבי הצורך למלא את הטופס אבל ניירות הטפסים אזלו.

 ישבנו וחיכינו.

משהו בי הטריד את החייל והוא שאל: גם את לעזה?

-         כן, אבל לא היום.

 

בכפר חיזמה.

יומיום הצבא ומג"ב פולשים לכפר ועושים שם כרע בעיניהם 
או את מה שנקרא בצהלית: "לייצר תחושת נרדפות".

שוב הצבא נכנס לכפר חיזמה,

שוב מבצעים נוהל הטרדה כלפי התושבים כולם,

שוב מאיימים על יהודים  שלהיכנס לחיזמה זו סכנה לחייהם,

שוב "הפגנות נוכחות" כדי להחזיק את התושבים במצב של "חוסר ודאות מתמיד",

אולי אני טועה וזה לא שוב אלא עדיין, כמו היום כשכוח מג"ב נכנס לרחוב הראשי, פלש לחצר אחד הבתים ודרש מבעל הבית את תעודת הזיהוי. האיש הביא את התעודה, מסר אותה לידיו של המפקד שהביט, הפך, עיין, החזיר את התעודה לבעליה ועזב עם אנשיו את החצר. וכל אותו הזמן ילדים מבוהלים הביטו מהחלונות ונשות המשפחה צפו במתרחש מהמרפסת.