עופר - יידוי אבנים, הארכת מעצר

צופות: 
ניצה אמינוב (מדווחת)
23/03/2014
|
בוקר

בוקר ואחה"צ  

 

בדיון באולם 7 מוצג הסדר טיעון בעניינו של שב"ח[שוהה בלתי חוקי], אלא שהתובע מבקש להאריך את המאסר המותנה ב-3 שנים נוספות, שכן יש עונש בר הפעלה. את הקנס בסך 1000 ₪ כבר שילמו.

הנימוק העיקרי להסדר היה חתונתו הקרובה של הנאשם (ששהה במעצר 23 ימים).

השופט מציין שבזמן האחרון הוא רואה הרבה הזמנות לחתונות  ומעלה את האפשרות שקיים מפעל לייצור הזמנות מזויפות.

 

עו"ד מונזר אבו אחמד מייצג את מוחמד שאב המואשם בקשירת קשר לביצוע ירי, והתביעה מבקשת הארכת מעצר. בסוף הדיון עורך הדין מפנה את תשומת לב השופט ללבושו של העציר ומבקש שידאגו לו למעיל וללבוש מתאים, ואם אפשר שגם יעבירו אותו לכלא המיועד לבני אדם ולא לכלא בו גרים עכברים. השופט ענה ברצינות שאין לו שליטה על מקומות המעצר.

 

אחת הסיבות להגעתי דווקא בתאריך זה היה הערעור בעניינה של נוואל סעדי.

שופט: סא"ל רונן עצמון

תובע: סרן גלעד פרץ

סנגור: נאיל זחאלקה

 

הערעור היה על קולת העונש.  נוואל היתה בקשר עם עמותת אל ברא מ-11.2010 שעסקה בפעילות הומניטארית ולא הוכרזה כהתארגנות בלתי חוקית – דבר שקרה במאי 2011, בטענה שלעמותה יש קשר עם הג'יהאד האסלאמי. בכתב האישום מצוין כי נוואל העבירה כספים – 6 פעמים במשך שנתיים.

השופט אומר שלדעתו מספר כה מועט של העברת כספים אינו יכול לאשש את טענתו של התובע כי זו הייתה משרתה בעמותה.

התובע מסביר כי בהעברות הקשורות לתשתית האזרחיתיש החלטה להחמיר בעונשים! יש צורך בהטלת עונשים מרתיעים בכל הקשור לארגוני החברה האזרחית!

נוואל, בת 55, נשואה ואם לכמה ילדים, סיימה ב-2009 תקופת מאסר ממושכת.

הסנגור מציין שמות של שתיים אחרות שהיו דומיננטיות בתפקיד, ומסביר כי נוואל רק הייתה בקשר עם נשים אחרות, ותפקידה היה מזערי. עורך הדין מזכיר שוב כי נוואל הייתה חברה בעמותה ולא בארגון האם (הג'יהאד האסלאמי נ.א.)

נוואל אמורה להשתחרר בחודש מאי, 2014 והשופט הודיע שייתן את החלטתו עד למועד השחרור.

 

באחד מדיוני הקטינים דנו בעניינו של נער בן 14 שהואשם בזריקת אבנים. הנער היה עצור 3 ימים ושוחרר בערבות בסך 8000 ₪! הנער הודה ובהסדר הטיעון הוחלט על קנס בסך 4000 ₪! ו-6 חודשי מאסר על תנאי למשך 5 שנים! ההחלטה על המאסר המותנה הייתה של השופט שדיבר על ההרתעה.

בשיחה עם האב מחוץ לאולם הוא הסביר שהנער לא זרק אבנים, אבל זה בלתי אפשרי לנהל משפט הוכחות שבעצם משמעותו השבתת חיי הנער, ושהוא לא מאמין שיש אפשרות לצאת זכאי, לכן גם העדיף לבחור עורך דין מנצרת תמורת סכום גבוה.

 

שופט: סא"ל רונן עצמון

תובע: סרן אשר סילבר

סנגור: עו"ד נרי רמתי

עורר: מוחמד אדיב אחמד אבו רחמה - ת.ז. 859218091

 

מוחמד אבו רחמה נעצר בלילה, ואביו התקשר בבוקר אל נרי רמתי. מאחר ואין אף הנחייה שאומרת כי צריך להגיד למישהו לאן לוקחים עצור, האב לא ידע לאן נלקח בנו. נרי התחיל לחפש, ולא מצא אותו בשום מקום. מחוסר ברירה הגיש בחמש אחה"צ בקשה לדיון, ואז בית המשפט אמר שיביאו את מוחמד עד למחרת בשעה 14.00. למחרת בבוקר התקשר לנרי חוקר ממגרש הרוסים, ובתשובה לשאלתו של נרי החוקר הודיע שעדיין לא החלו בחקירה. נרי ביקש לדבר עם מוחמד, והחוקר שאל מתי הוא יוכל להגיע. נרי אמר שהוא בתל אביב אבל יוכל להגיע תוך שעה ואכן כך היה. אבל אז התברר שהחלו לחקור את מוחמד 10 דקות לפני כן. החקירה ארכה בסך הכל 20 דקות, ובמקביל נאמר לנרי במגרש הרוסים שהוא היה צריך לתאם פגישה עם העצור 24 שעות קודם לכן, ושזה ממש לא מעניינם שרק עכשיו אמרו לו היכן העצור נמצא.

עו"ד רמתי מצטט את כב' השופטת ארבל בדבר פגיעה בזכות ההיוועצות, שזו בעצם הזכות היחידה שהושארה לעצירים, אבל אף אחד אינו בודק אם זה אכן מתבצע.

בחקירה המערער אכן הודה בזריקת אבנים שהתרחשה לפני שנתיים.

התובע מעלה טענה – הזכות להיוועצות שייכת לנחקר, ואם הנחקר היה מבקש לדבר עם הסנגור, אני בספק שלא היו מאפשרים לו לעשות זאת.

אני מקשיבה לתובע ומנסה לדמיין – בחור צעיר שנלקח באישון לילה מביתו, מובל למגרש הרוסים ומיד מודיע שהוא מבקש להיוועץ עם עורך דין. החוקים אומרים – אין בעיה, מי עורך הדין שלך? נתקשר אליו. הוא יגיע, ורק אחרי כן נתחיל בחקירות. מצטערת, ממש לא מצליחה לדמיין לעצמי מצב שכזה.

מאוד מומלץ לקרוא את הפרוטוקול הרצ"ב.

הדיון נדחה לעיון ולמתן החלטה.

 

בהמשך הייתי בדיון מאוד מעניין, אך הודיעו שיש צו איסור פרסום. על הנושא אפשר לקרוא בקישור הבא:

 http://www.addameer.org/etemplate.php?id=666