קלנדיה

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
עפרה טנא (מדווחת), אנייה - עיתנואית מפולין וביתה אולה, המתגוררת בארץ (אורחות)
01/05/2015
|
בוקר

הגענו ב 8:40 . מגרש החניה עמוס, עשרות אוטובוס שהביאו מטיילים. אנחנו מוצאות חניה מעבר למגרש. כשנחזור , גם שם יחנו הרבה מכוניות ויגש אלינו גבר צעיר שדורש מאיתנו לשלם לו על החניה. לטענתו מדובר בשטח פרטי ורק בזכות מאמציו לא פגעו במכונית שלנו. אישה שעומדת על ידו מודיעה לנו שהוא גנב ושקרן. אבל.... תרמנו משהו ליזמות המקומית
עשרות אנשים מצטופפים בכל התורים; גם מול השער ההומניטרי - שהוא בנתיים סגור.

9:00 טלפון ראשון למת"ק. כן הם מודעים  למצב. אנחנו רואות שיש פעילות של הצבא מול השער. מתכוננים לפתוח אותו. במתחם מעבר לגדרות מסתובבים חילים וקצינים בכל מיני דרגות משוחחים זה עם זו ובטלפונים. אבל כל כך הרבה אנשים מצטופפים ליד הגדרות שאין סיכוי שנוכל לפנות אליהם.
השער ההומניטרי נפתח. הצפיפות איומה.  שלא כמו בשרוולים, כאן צריך לדחוף מכל הצדדים כדי להתקרב לשער. גם מלמעלה. היום נתנו אישורים לגברים מעל 50 ולנשים מעל 45 וכן לקבוצות רבות של מטיילים שבהן גם ילדים ותינוקות. המקום לא ערוך לעמוד בעומס כזה של אנשים.
בכריזה מודיעים כי בנתיים רק הזקנים יעברו במחסום ההומניטרי ועד שכל הלא-זקנים לא יפנו את הכניסה לשער, השער יסגר.... חינוך נוסח קלנדיה. כמובן שאף אחד לא מתנדב להתפנות מהסנטימטר המרובע עליו הצליח להשתלט בדרך אל המעבר.
בגלל המהומה והעומס בעלי אישורי העבודה לא מצליחים לעבור את המחסום ומתלוננים. אבות ואמהות על ילדיהם הקטנים נדחפים ונדחקים בכל התורים דפיקות על קירות הפח של המחסום ההומנטירי מוסיפות להיסטריה ולתחושת המצוקה בחלל המצחין.
הצפיפות נמשכת למרות הפעילות הנמרצת של החיילים . מדי פעם משתנות ההוראות המושמעות ברמקולים לגבי בעלי הזכות לעבור.
כשאנחנו עוזבות ב 11:10 עדיין עומדת הצפיפות בעינה
במעבר המכוניות לא מטרידים אותנו. . . אניה מספרת לנו על שנות העוצר שהסובייטים הטילו על הפולנים (באמצעות השלטון הפולני הקומוניסטי) בשנות ה 80. אולי כדי לעודד אותנו.