קדום
לפני תום תפילת יום ששי החיילים ירו מטחי גז לעבר הצעירים. שלושה נפצעו, אחד מהם מפגיעת קניסטר בראשו.
בהפגנה השתתפו כ- 200 תושבי הכפר, פעילים בינלאומיים והאנרכיסטים. בתחילתה הוזכרה הקטסטרופה שמתחוללת במחנה הפליטים אל-ירמוכ שבסוריה.
באופן יוצא דופן לא היו יידויי אבנים בחלקה הראשון.
המפגינים המתינו לראות מה תהיה תגובות הצבא, ובמשך כ- 15 דקות לא היה ירי מכל סוג שהוא.
השקט לווה בציפייה דרוכה משום שהיה ברור שהפאוזה הזו תסתיים בתגובה אלימה, שכצפוי לא אחרה לבוא בתגובה להנחת צמיגים בחזית.
מטח גז אוטומטי נורה מג'יפ ופיזר כמות אדירה של חומר מעלינו. מפגינים נחנקו, 3 נוספים נפצעו. בהמשך נורו כדורי טוטו ואחד המפגינים נפצע ברגלו, קיבל טיפול וחזר להפגנה. העניינים חזרו למתכונת הרגילה, כולל שימוש בבואש, ירי צלפים מתוך מבנים וגז.
פגשנו את הנשים המבוגרות שנשארות מאחור ודואגות לשלום בניהן. הן סיפרו לנו שוב על ההתעללות הצבא והצורך החיוני בפתיחת הדרך.
לא כולם מסוגלים לנסוע מדי יום בדרך הארוכה לשכם, זה כרוך בהוצאה כספית ניכרת (דלק, מוניות) וידם אינה משגת, שלא לדבר על מקרי חירום שמתעכבים בגלל העיקוף הגדול.
אבל ממתי חייהם של פלסטינים שווים משהו?