קלנדיה

בוקר עמוס מאוד במחסום קלנדיה, אך השוטר מ' לא מבין על מה מתלוננים העוברים: הרי אתם רואים שהחיילים בעמדות עובדים, מה הם משחקים שש-בש? התאורה בסככה זעומה, מרבית הפלורסנטים אינם פועלים. רופאים עוברים במעבר ההומניטרי, אחים ואחיות לא. האם הרופא יכול לעבוד בלי צוות???, שואל אח שנדחה. אדם חולה לב מתלונן שלא נתנו לו לעבור במעבר ההומניטרי – אם אתה חולה אל תבוא לעבודה, נאמר לו, ומי יפרנס את משפחתו?

השבוע אספנו את ויולטה, בחורה צעירה, עיתונאית מגרמניה המבקרת בארץ. לעיתון שהיא עובדת בו יש כתבת קבועה בארץ, ויולטה באה לביקור. היא היתה בסיור בגדה עם דניאלה, וכך הגיעה אלינו כדי לראות כיצד פועל מחסום בשעת העומס.

הגענו למחסום קלנדיה מאוחר יחסית, ב-5:25 לערך, וקידמו את פנינו תורים ארוכים שכבר גלשו אל מגרש החניה. 4 עמדות בידוק מתוך ה-5 היו פתוחות. רק בשעה 5:45 נפתחה העמדה החמישית, אחרי שכבר היו במקום השוטר מ' והשוטרת הבלונדינית. התורים המשיכו להתארך.

מצב השירותים גרוע, כמו בעבר, רק שירותי הנשים פתוחים, וללא מים זורמים. מוכר העוגות מתלונן על התאורה בסככה, מרבית הפלורסנטים אינם פועלים. רק השורה הקרובה למכלאות עובדת.

ויולטה מראיינת אדם שעובד בבית הספר האמריקאי, ומדבר אנגלית טובה. הוא יכול לעבור במעבר ההומניטרי ומחכה לשעה 6 שבו ייפתח. הוא מספר לה על התלאות שהוא וחבריו עוברים מדי יום. מבקש שלא להזדהות בשמו. אח"כ היא מראיינת אדם אחר, מהתור הרגיל, שמתלונן על המצב. ייקח יותר משעה לעבור היום. התורים מגיעים עמוק לתוך מגרש החניה. יצאתי עם ויולטה החוצה והראיתי לה את התורים הארוכים ואת התנועה ההומה בכיכר ולפניה, בדרך אל מחסום כלי הרכב.

התורים מתארכים ומתארכים. כאשר מי מהעוברים פונה אל מ' בבקשה לזרז את קצב הבדיקה בעמדות, התשובה היא "הרי אתם רואים שהחיילים בעמדות עובדים, מה הם משחקים שש-בש?" לפחות זה נאמר הפעם בחיוך ולא בתוקפנות וצעקות.

לקראת 6 הגיע קצין מהמת"ק ועימו שתי חיילות מתלמדות. הם באו לפתוח את השער ההומינטרי. אנו מכירות את הקצין הזה ויודעות שהוא נוהג באדיבות בדרך כלל. הפעם ניגש עימו השוטר מ' ובודק בקשיחות את תעודות הזהות המסמכים והאישורים. אח מתלונן בפנינו על כך שלא נותנים לו לעבור. בד"כ הוא עובר, אך היום לא. בהמשך הבוקר הגיע גם אח נוסף, לבוש באלגנטיות עם עניבה, וגם הוא נדחה. הוא משוחח עימנו לאחר שנשלח לתור הרגיל. רופאים מורשים לעבור במעבר ההומינטרי, אך אנשי הצוות הרפואי לא. כיצד רופא יכול לעבוד ללא אחים ואחיות, הוא תוהה. הרי אני הולך לעבוד, לעזור לאנשים. "מה אני מחברון?" הוא מוסיף וצוחק (גם בפלסטין מסתבר "הצפוניים", אנשי מרכז הגדה, מתייחסים בהתנשאות מה אל אחיהם הדרומיים מחברון...).

גם אדם חולה לב מנסה לעבור בשער ההומניטרי. מצב התור היום קשה ומסכן אותו. לא פעם נותנים לו לעבור, למרות שאין לו את האישורים הנדרשים. היום הוא נדחה. מ' אמר לו "אם אתה חולה - שב בבית. אל תבוא לעבודה". אמירה מתאימה למי שיכול ללא קושי להרשות לעצמו להפסיד יום עבודה בידיעה ששכרו ישולם והוא זכאי לחופשת מחלה. אך הפלסטיני שיחמיץ יום עבודה לא יקבל שכר, ומי יפרנס את משפחתו?

בהמשך ראינו אף מקרה שבו הקצין העביר אדם דרך השער ההומניטרי כאשר השוטר לא עמד לידו. האיש כבר עבר את השער ואת הקרוסלה שאחריו, והוא בדרכו להמתין לפני עמדת הבידוק, אך אז הגיע מ' (שכנראה מכיר את האיש), נזף בקצין "למה העברת אותו?", ניגש אל האיש ובדק את מסמכיו. ככל הנראה האיש אכן אינו זכאי לעבור במעבר ההומניטרי לפי הכללים היבשים, ומ' אינו מתעצל וטורח להחזירו בחזרה דרך הקרוסלה והשער כדי שימתין בתור הרגיל. הקצין מתייאש ונכנס ל"אקווריום" עם מתלמדותיו, מותיר למ' להמשיך את הטיפול במעבר ההומניטרי. מענין מה למדו החיילות הצעירות היום...

קצת אחרי 7 הפסיקו לפתוח את המעבר ההומניטרי ושלחו את כולם לתור הרגיל. ב-7:20 לערך, כשהתורים סוף סוף התקצרו, הצטרפנו גם אנו לתור. לקח לנו כ-20 דקות לעבור. ויולטה שעמדה בתור אחר התעכבה. מסתבר שהיתה איזו בעיה עם הויזה שלה, נאמר לה שהיה אמור להיות לה גם איזה מסמך נוסף בתוך הדרכון. אך החייל הרים טלפון, קיבל אישור והיא עברה.