עיזבת סַלמַאן, בית אָמִין ועזון עתמה

בשני הכפרים הפלסטינים שביקרנו העלו התושבים טענות קשות, הקשורות לנהלים החדשים במעבר אל אדמותיהם. הבעיות התרבו מאוד עם סגירת 3 שערים חקלאיים ופתיחת המחסום היחיד ליד אורנית.
חזרנו בהרגשה קשה שאין כמעט סיכוי לסובב את השעון לאחור ולהפריד בין שתי המדינות.

10.45 עיזבת סלמאן - רצינו להכיר כפרים ומחסומים הנמצאים ליד הגדר הצפונית של עזון עתמה. נסענו דרך עזון (לא עזון עתמה), ומתוכה – מול הבלדיה - פנינו ימינה לתולת.  מתולת נסענו מזרחה אל כפר קטן עיזבת סלמאן קרוב לגדר.
בכניסה, בצד הדרך, עמדו ודיברו שני פלסטינים, צעיר וזקן. נעצרנו על ידם לברר כיווני נסיעה, ואחרי שסיפרנו מי אנחנו, תגובתם הייתה "נפלתן לנו מהשמים". התברר שהזקן בדיוק בא להתייעץ עם הצעיר איך יוכל להגיע לאדמתו שמעבר לגדר. אדמתו נמצאת קרוב אל מחסום ג'לעוד, לא רחוק מכפרו סלמאן, אך לאחרונה  עם בניית התוואי החדש של הגדר סביב עזון עתמה -  בטלו את מחסום ג'לעוד, ובמקומו פתחו מחסום חדש ליד אורנית. מרחק של כ 20 ק"מ! איך יגיע לשם?
מיד הוזמנו להיכנס אל ביתו של אדם שלישי - ע. כולם בני אותה משפחה. [ההשערה של נ. הצעיר היא שסבו הוא ממוצא רומני, וזו הסיבה שרבים מבני משפחתו (כמו הזקן עצמו) הם בהירי עור ותכולי עיניים].

התוודענו אל כל אחד מהם:
נ' הצעיר - לאחר שעבד בישראל שנים, מאז שנת 94 הוא מנוע כניסה לישראל. אינו יודע מדוע.
מתפרנס מעסק עצמאי שפתח בכפר סמוך. בעבר עבד גם עם ארגון צרפתי שסייע לנשים בכפרי האזור להקים "עסקים קטנים" וגינות בחצר הבית. הוא נחוש לעזור לזקן שאותו הוא מכבד מאד.
הזקן - עד לפני חודשיים, כמו אחרים בכפר, נהג לעבור לאדמתו במחסום 'עזון עתמה צפון' שהיה פתוח 24 שעות ביממה, או במחסום ג'לעוד. כעת עליו לעבור אך ורק במחסום שליד אורנית (כאמור – מרחק של 20 ק"מ). לא זו בלבד, אלא שהוא פתוח רק כחצי שעה בבוקר וחצי שעה אחה"צ. ומותר לעבור דרכו רק על טרקטור, לא ברגל ולא ברכב אחר. ההסבר הוא שמתנחלי אורנית כשיראו את הטרקטור יוכלו להיות בטוחים שהוא נכנס לעבודה חקלאית.
עוד בעיה: עד לא מזמן ילדים היו מורשים להיכנס לשטח ללא אישור ולעזור לזקן. ובזמן האחרון  יש איסור על ילדים ונערים להיכנס לשטח שלו ואין מי שיעזור לו.
ע. המארח שלנו, הוא בעל משפחה. אינו יכול להגיע לאדמתו אלא בחודשי המסיק בלבד. וכבר שנים רבות הוא גם מנוע מכניסה לעבודה בישראל.

בתשובה לבקשותיהם:
מסרנו לנ. ול ע. את הפרטים של סילביה, בתקווה שתעזור להם להסיר את המניעה לעבודה בישראל.

 נ. ביקש בנוסף שננסה לעזור להם בהסדרת אישורי כניסה חקלאיים קבועים (לא קצרי מועד), או שיאשרו להם חידושים אוטומאטיים לרשיונות. כיום כשמסתיים תוקף האישור הזמני, עוברים 3 חודשים עד שמחדשים אותם, ובינתיים היבול נהרס.
הבטחנו לבקר בכפר שוב בתוך כשבועיים, ולהכין איתם מסמך לרשויות בנושא השערים החקלאיים והאישורים. והדגשנו שאיננו מבטיחות להצליח אלא להשתדל מאד.

לשאלותינו על הכפר באופן כללי הסבירו:
הכפר שייך למועצה אזורית קטנה בת 4 כפרים: עזבת סלמאן, עיזבת ג'לעוד, אל-מודאוור ועיזבת אל-אשקר. ראש המועצה של ארבעתם הוא מינוי של הרשות, ולא שייך לאף אחד מהם, למען "שלום בית".
הצבא והמתנחלים אינם מגיעים לכפר. הקשיים מתרכזים בחסימת הדרך לאדמות על ידי הגדר ובקשיים במחסומים שהולכים וגוברים מיום ליום.

12.45 בית אמין. נכנסנו לבניין ה"מאג'לס" (מועצה של כפר קטן, לעומת "בלדיה" שהיא מעין עירייה של כפר גדול), וקבלו אותנו שני אנשים, אחד מהם בעל תפקיד במועצה, והשני - מ. פועל שעובד בבניה במקום, דובר עברית טובה, ובהמשך גם היה לנו מורה דרך בסיור סביב הגדר להבנת סבך המחסומים הסגורים ואלה שפתוחים לזמנים מדודים.
לצערנו ראש הכפר נמצא היום בקלקיליה. תוך דקות הזמינו אותנו לחדר הישיבות ותינו את צרותיהם. התלוננו בלב כבד על כך שמאז השלמת הגדר, נסגרו 3 שערים חקלאיים, והתושבים כולם נאלצים לעבור כ-20 ק"מ כדי להגיע לשער היחיד, 1447 באורנית. (כמו ששמענו כבר בעזבת  סלמאן).
זמני המעבר במחסום אורנית: 8.00, 12.30, 4.00.

הם סיפרו כי נאמר להם שמתכוונים לפתוח עוד שער בין ג'לעוד לבית אמין [?]. בינתיים, כל בעלי אישורי הכניסה לאדמות יצטרכו לבקש אישור חדש (עם כל הכרוך בזה) המיועד לשער אורנית בלבד. מי שהאישור שלו הוא לשער אחר, יצטרך להמתין לכך זמן רב.
גם פה התלוננו על כך שפועלים ותושבים שצריכים לעבור לישראל, נאלצים לעשות עיקוף ענק  ולעבור דרך מחסום אייל שבצפון קלקיליה.

1.30 סיור ליד הגדר, ומובלעת בית אמין בתוך שערי תקווה בהדרכת ע. מהמג'לס.
מ' לקח אותנו למובלעת קטנטנה של עצי זית, 120 מ' רוחבה. מוקפת גדר, ובה  שער גדול שנפתח רק לכמה ימים בתקופת המסיק. בעל אחד הבתים הגובלים במובלעת הזאת הצטרף אלינו, וסיפר על המציאות המסובכת שישראל יצרה במקום.
הוא הסביר שאסור להם לעלות על גגות בתיהם, כי הם משקיפים על בתי ההתנחלות... עם זאת הדגיש כי אין ולא היו להם סכסוכים עם תושבי שערי תקווה. להיפך, היו ביניהם יחסי שכנות טובים. הם אינם דתיים כמו ההתנחלות השכנה אלקנה. למרות זאת, הצביע על בית הכנסת ומגרש החניה שלו   הבנויים על אדמות של אנשי בית אמין.

לעומת כל זאת סיפר ששלושה פלסטינים עשירים בני בית אמין היום חיים באמריקה, והם שמכרו אדמות למתנחלים שהקימו שכונות ב"שערי תקווה".