ברטעה-ריחן, טורה-שקד, יעבד-דותן

טורה (שקד) 15.10

התעלה שמקפיצה את המכונית בדרך העולה למחסום עדיין לא כוסתה. האם קשה לצבא לכסותה במעט אספלט? מי בכלל הריבון כאן?

אנחנו מתקרבות למחסום שנראה כמו "חמסינים במשלט/ הזמן עובר לאט" (את המנגינה יש לזמזם בעצמכם/ן). חם. האוויר עומד ונראה ששום דבר אינו קורה, כמו בשיר...אבל: שתי הפתעות, משני כיוונים שונים, נפלו עלינו.

הראשונה: רכב צבאי שיצא מהמחסום נעצר על ידנו. קצין המת"ק ביקש שנשוחח אתו ועם שתי חיילות, צוערות, שעומדות לפני סיום קורס קצינות ומיועדות, ככל הנראה לשרת ב"מחסומינו". הקצין הסימפטי משמש כחונך לצוערות, מציג להן את המחסומים ומספר להן מה קורה, מנקודת הראות של הצבא, כמובן. הוא מבקש שנציג בפניהן את הדברים מזווית הראיה שלנו. הצוערות מספרות שבמסגרת הקורס נפגשו לשיחה עם מחסומאית ותיקה ומרשימה בשם חנה (לפי דעתנו זו חנה בר"ג). סיפרנו ככל שהעלה המזלג על תחושת החנק של הפלסטינים שצריכים להציג אישורים ולהתעכב במחסומים בדרכם לעבוד או במרחב התפר או בישראל, על השרירות שבביטולי אישורים מחמת מניעת שב"כ ומניעת משטרה, מבלי שיידעו על מה. על סילביה שלנו וחיה אופק שלנו שמנסות לברר ולסייע בביטול. על "הקפטן" ועל "השוטר" שממתינים להם שעות והם אינם. סיפרנו על ה"מאושרים" שגרים באחד מהכפרים בנפת ג'נין, שמקבלים רישיון עבודה בישראל, משיגים מעסיק באיזשהו מקום בארץ נניח שבחדרה, אבל רשאים לצאת רק בג'למה בצפון ולנסוע מסביב במוניות לחדרה. כל כך הרבה טרחה ובזבוז זמן וכסף ואיבוד מקום עבודה משום שאתה מאחר תמיד. דיברנו על הכפרון הקטן דהר אל מאלח שאי אפשר לבנות בו ואי אפשר להתחבר לרשת החשמל משום שעדיין, אחרי טרחה של כמה שנים, אין לו תכנית מתאר. (וקיבלנו רמז שיש תזוזה חיובית בנושא), דיברנו על היחס של החיילים (וגם קצינות קשוחות) אל מי שהם בני אדם כמונו וכו'.

והשנייה, מהכיוון המנוגד: למחסום הגיע טקרטור המוביל מיכלית מים קטנה. הנוהג, טארק כבהא, שהציג את עצמו כראש המועצה של טורה מספר לנו: עכשיו מתחילה העונה של שתילת הטבק. לשם כך הוא מוביל את המים. ועוד הוא מתלונן שבמשך החודש האחרון נעצרו 9 צעירים מהכפר במחסום. החיילים לא נכנסים לעצור אותם בבתים, אלא עוצרים אותם במחסום, בצאתם לעבודה. צעירים אחרים, שיש להם אישור לצאת לעבודה, לשתילת הטבק, אבל הם חוששים להיעצר במחסום, ואינם יוצאים.

יעבד (דותן) 15.55

חם מאוד בעמק דותן. חיילים לבושי שכפץ שואלים אם יוכלו לעזור לנו, אולי מים... תודה, יש לנו, ואנחנו, בלבוש קל, בלי שכפצים, סובלות פחות מהחום.

מיכלית גדולה חוסמת את בכביש, כנראה מזרימה מים למיכל שבתוך המבנה, ולכן התנועה מוזרמת בדרך העפר העוקפת. לא ראינו בדיקות של הרכבים גם לא אלה שעברו לכיוון מרחב התפר. ברור לנו שאלה מהן שירצו לעבור במעבר ברטעה ייבדקו שם, ועולה המחשבה, בשביל מה בכלל צריך את המחסום הזה? 

ברטעה (ריחן) 16.30

כל מגרשי החניה בצד הפלסטיני גדושים עד אפס מקום.

זוהי השעה שבה שבים מהעבודה והשרוול שיורד לבניין מלא. למטה, אחרי המעבר בקרוסלה (שוב שמנו לב למוטות התחתונים הנמוכים בקרוסלה. רבים מתלוננים על מכות ברגליים).

מכונות הבידוק הביומטרי פועלות, לפחות השתיים שאנחנו רואות, ולא נראה שום פקק בהמשך.