קלנדיה

בשעה 09:00 היה המקום מלא והתור השתרך עד לספסלים. קבוצה גדולה של אנשים, בעיקר נשים וילדים, עמדה גם ליד השער ההומניטרי. קצין בדרגת סגן שהיה במקום הסביר כי זו קבוצה של משתתפים בטיול מאורגן אשר קיבלו אישור מיוחד לעבור דרך השער ההומניטרי. הוא הוסיף כי זקנים וחולים אמורים לעבור במחסום הרגיל היות שביום שישי לא פותחים את השער  ההומניטרי.

למקום הגיעו גם שני קצינים, האחד בדרגת סרן והאחר בדרגת רס"ן, איש יחידת האבטחה האזרחית של צה"ל ושני קציני משטרה. כולם היו מצוידים בשכפצי"ם ובטלפונים ניידים, אבל נראה היה שלא עשו דבר והבלבול ואי הסדר היו גדולים. שאלנו את הרס"ן למה לא נותנים לזקנים ולחולים לעבור במחסום ההומניטרי והוא אמר שאם נראה מישהו שצריך להגיע לבית חולים נפנה אותו אליו. לדעתו של הקצין הרחום, לא היה צורך לתת לחולים ולזקנים לעבור בשער ההומניטרי היות ש "הם הולכים לתפילה ולא לטיפול רפואי. סטטיסטית 50% מהם הם אנשים מבוגרים עם בעיות בריאות, בעיקר ברגלים, ואי אפשר לתת לכולם לעבור".

בשעה 09:30 נפתח השער ההומניטרי וקבוצת המטיילים עברה. אדם מבוגר ניגש אלינו והסביר שהוא חולה. הרס"ן הסכים שיעבור בשער ההומניטרי. התור בשער הרגיל עדיין היה עמוס. התקשרנו למט"ק שהבטיחו לעזור.

כמה דקות אחר כך נפתח השער ההומניטרי לכמה דקות. הרס"ן שאל בלגלוג אם יש לנו חולים נוספים להעבירם בשער. אחד הקצינים אמר: " זה לא כל כך נורא שהם מחכים. גם אני מחכה בפקקים". הרס"ן הוסיף: "גם אבא שלי מחכה בתור".

מאוחר יותר, כאשר כמה זקנים הצטופפו ליד המחסום ההומניטרי, שאלנו את קצין המשטרה שעמד במקום למה הוא אינו פותח את השער ומכניס אותם, והוא ענה שאינו חייב לנו הסברים. אישה עם תינוקת ניגשה אלינו ומלוויה הסבירו שיש לה אישור לבדיקה בבית חולים. הסגן שעמד במקום אמר שאם יפתח לה את השער ההומניטרי יצטרך לפתוח לכולם. האישה עברה לתור הרגיל. כמה דקות לאחר מכן בכל זאת נתנו לה לעבור בשער ההומניטרי.

בסביבות 10:30 החל התור הרגיל להתקצר וכמה דקות לאחר מכן נפתח שוב השער ההומניטרי.