עופר - יידוי אבנים, מאבק עממי

בית המשפט הצבאי לערעורים

שופט: סא"ל רונן עצמון

תובע: סרן גלעד פרץ

סנגור: עו"ד נרי רמתי 

המשיבים: ג'יהאד מוחמד רשדי תמימי,  ת.ז. 410741573

              ראמי חסין יוסף איוב,  ת.ז. 904002813

שני הצעירים מנבי סאלח נעצרו באשמת יידוי אבנים בהפגנה השבועית ושוחררו בערבות. על כך מערערת התביעה.

התהליך שהוביל למעצרם של השניים התנהל כך: בהפגנה צולמו תמונות על ידי חייל שזה תפקידו. התמונות הועברו למפקד במקום שהעבירם הלאה. בהמשך הוכן אלבום שהועבר שוב למפקד ולחיילים במקום, וזאת כדי שיוכלו לבוא ולעצור מיידי אבנים.

עורך הדין מציג לשופט את התמונות (יש תמונות משני אירועים – ה-14.2 וה-7.2) ומסביר כי אי אפשר לזהות על פי התמונות מי הוא מי. הוא מסביר כי הראיה היחידה הן התמונות. אלא שנעצרו חמישה וחלקם שוחררו.

הסנגור ממשיך ומסביר מדוע התמונות מהוות ראיה מאוד בעייתית: התמונות הוצגו לאסף שהוא החייל שצילם את התמונות, בתאריך ה-19.2, וזה אמר שאכן ראה אותם זורקים אבנים לפני שבועיים וגם לפני שלושה ימים.

העדות של החייל היא מ 20.2.14. לחייל ניתן יומן תצלומים על מנת להסתמך עליו [לצורך זיהוי המיידים], אלא שיומן הצילומים אינו כאן, בבית המשפט.. מה שכן יש זו חוברת צילומים אחרת, שעליה יש תאריך שונה מהתאריך שבו היא נערכה במיוחד בשביל העדות, כלומר,יומיים לאחר שהחשודים נעצרו - וגם בחוברת הזאת אף אחד אינו יכול לומר אילו תמונות הן מה 14.2 ואילו מה 7.2.

התובע מאוד נסער מהטלת הספק במהימנות התמונות.  הוא מסביר כי החייל הלוחם שהוא גם הצלם נמצא במצב מאוד מסוכן: נמצא בהתקהלות בלתי חוקית, התפרעות המונית, כל הזמן למול קלע דוד, ובכל זאת מחרף נפשו ומצלם! הטלת הספק של הסנגור במהימנות עדותו של המ"פ (המפקד בשטח) גם מאוד מסעירה אותו. (מתוך הפרוטוקול):

חברי טוען בעצם העובדה שהוא אומר שאין להתבסס על עדותו של המ"פ, כי קצין של צה"ל משקר!יש כאן אנשים שעושים את מלאכתם ובאים לאזור מסוכן על מנת לצלם ולתעד את ידויי האבנים המסוכן הזה.

מה נאמר ומה נוסיף, אולי רק את המשפט הידוע על ההוויה הקובעת את התודעה.

השופט לקח לעיון את כל חומר הראיות ואחר הצהריים החליט: הערעור נדחה והשחרור בערבות תקף. עכשיו רק נחכה למשפט ההוכחות שאמור להתבסס על אותן תמונות.

רצ"ב פרוטוקול הדיון.