קלנדיה

צופות: 
חנה ש. ורונית ד. (מדווחת)
15/04/2015
|
בוקר

אחרי החג שבנו לקלנדיה. מבחינתי זו היתה שיבה לאחר יותר מחודש של היעדרות מסיבות אישיות. קלנדיה נותרה כשהיתה, גדרות קרוסלותinfo-icon ועוד גדרות... החידוש – שעליו קראתי בדוחות חברותי – פתחו את השירותים. על שתי הדלתות הכחולות אין שלטים. נכתב עליהן בצבע לבן "גברים בלבד" על הימנית ו"נשים בלבד" על השמאלית. שירותי הגברים נעולים, אז מי שצריך להשתמש בשירותים נאלץ להיכנס לשירותי הנשים. בפנים יש שני תאי שירותים (לא אסלות ישיבה, אלא שירותי "בול פגיעה"). הסרחון חוגג. אין חשמל והכיור לא מחובר לברז. לא בדקנו אם יש מיםinfo-icon זורמים בשני תאי השירותים עצמם, הריח הבריח אותנו וסגרנו מהר את הדלת החיצונית.

מה שלא היה היום בקלנדיה זה תורים! בצד הפלסטיני בשעה 5:15 כל 5 העמדות פתוחות והמעבר זורם. רוב הזמן היתה אחת משלוש הקרוסלות שבקצה המכלאות פתוחה. נראה שלא פתחו את שתי האחרות כי לא היה צורך. מוכרי הבייגלה והעוגות כבר כאן, וגם דוכן הקפה של איימן כבר פתוח. ציפורים מצייצות במרץ והאנשים שמגיעים שמחים לגלות שאין תור. חלקם מברכים אותנו לשלום וממהרים לדרכם. בהיעדר תור אין להם סיבה להתעכב.

ב-5:30 הגיע שוטר. הודיע ברמקול מדי פעם שכל חמש העמדות פתוחות, ומדי פעם הפנה את הממתינים לעמדות הפנויות. ב-6:10 היו קצת יותר אנשים, אך עדיין המעבר זרם ללא עיכובים. עקבנו אחר אדם בלבוש בולט וראינו שתוך כ-10 דקות הוא השלים את המעבר. לא הגיע חייל מהמת"ק, ותהינו האם זו תקלה או שפשוט הודיעו לו (או ראה במצלמות) שאין צורך לפתוח את המעבר ההומניטרי. ב-6:15 לערך הגיעו חייל ושוטר והחליפו את החייל והשוטר שהיו במקום. לקראת 6:30 עברנו גם אנחנו במהירות וחזרנו העירה, מקוות (כל עוד המחסום כאן) שכך יהיה המצב תמיד.