ארתאח (שער אפרים)

צופות: 
דיצה י., וולפגאנג (אורח), נורה ר. (מדווחת).
04/02/2015
|
בוקר

ארתאח/שער אפרים, שחר, 

04.50 הגענו והחנינו המכונית בצד הכביש במרחק מה מהצפיפות הנוראית בה מתמרנים עשרות מיניבוסים המחכים לאסוף את היוצאים לעבודה. העבודה לסיום מבנה המסוף החדש נמשכת (ככל הנראה, בעצלתיים), לכן כל איזור החנייה הקודם סגור בפני רכבים.

 

 

מבעד לגדר אי אפשר לצפות בתור הצפוף של הממתינים לכניסה, אך הדבר ברור משובל הנדחפים ורצים לכיוון המגנומטר בכל פעם שהקרוסלות (שלוש) נפתחות ומאפשרות את המעבר. כיוון שהפסקת פעולתן נעשית באופן פתאומי וללא התרעה, נשארים תמיד פועלים הנתקעים בין זרועות הקרוסלה (הנחמה היחידה: הם יהיו ראשוני הרצים להמשך תהליך הבדיקה כשאלו יפתחו. למרות כל ה"שיפוצים" שנועדות להבטיח את ההליכה בתוך מסלולי הכבישים בדרך לבדיקה, אנו רואים פועלים הדוחפים עצמם לתור בטיפוס ודרך גדרות התיל.

מכאן אנו עוברות לצד היציאה. המגרש מלא פועלים המתגודדים בקבוצות וכן שורות ארוכות המתארגנות לתפילת השחר. קרוסלת היציאה מסתובבת ללא הרף ופולטת פועלים היוצאים לאחר בדיקה לדרכם. נראה שהיום המערכת "מתקתקת": לדברי הפלשתינים כל חלונות הבדיקה במסוף פתוחים והבדיקה יחסית מהירה. כשאני מבררת עם קבוצה הממתינה ליד היציאה לשאר חבריה כדי ללכת במרוכז אל המעסיק שלהם (שיפוצניק המעביר אותם ממקום למקום), מאין ולאן, מתברר שעכשו הם עובדים בשדרות(!). אחד מגיע מג'נין(!), אחד מכפין(!), אחד מתורמוס עיה (בדרך לירושלים) ואחד מטול כרם. חשבו כמה ארוך ואיך נראה יום עבודה של האנשים האלה, הנחשבים לברי המזל..... הם מרגישים ואומרים לנו שכאשר אנו שם המעבר מהיר וחלק יותר.... איני בטוחה, אך טוב לשמוע.

ליד השער מחכים גם 3 פלסטינים שחזרו ממשמרת לילה ואין מי שיפתח להם את שער הכניסה.... ניסיתי לגשת לאיזור המשרדים ולבקש/לדרוש פתרון וקבלתי הסבר: "עכשו זמן יציאה לעבודה ולא זמן כניסה הביתה...." 

ב- סביבות 7 כשעזבנו, המגרש כבר הולך ומתרוקן. לעומת זאת, הכביש העובר דרך טייבה (חד נתיבי, ללא הפרדה) עמוס במכוניות הנוסעות גב אל גבinfo-icon בדרכן ליום עבודה.