חברון, תרקומיא

צופות: 
מיכל צ' (מדווחת), אורחות: צביה שפירא, רחל חיות, רחל אפק וק' צלם עיתונות
08/04/2015
|
בוקר

10.30-15.00

 

התחלנו בתרקומיא. הפעם, בשעה זאת, הצד הפלסטיני כמעט ריק כמובן. ובכל זאת פגשנו מנועים שבקשו את עזרתנו. כרגיל טלפון לסילביה ונקווה שתצליח לעזור.

 

כביש 35

תנועה רגילה. לא נראה צבא.

 

חברון

בחוות פדרמן שוב מסתובבים ילדים ומבוגרים. כבר בכניסה, בקרית ארבע, קבוצה גדולה של אנשים שהולכים ברגל לכיוון מערת המכפלה.

 

בבית המריבה שום שינויים נראים לעין בינתיים. גם  החנות במפלס התחתון של הבית המתעתדת להיות מקום אירוח לחיילים, עדיין ריקה. אבל מוזיקה בסגנון המוזיקה החסידית המושמעת בבית גוטניק ליד מערת המכפלה, כבר בוקעת משם.

 

הלכנו לציר המתפללים.

אנשים שגרים בבית ליד הגלעד לזכר אל"מ דרור וינברג וחייליו, מספרים לנו שחיילים נמצאים על גג הבית הסמוך, נוהל אלמנת קשinfo-icon בלשון הצה"לית (בתמונות הבית מבחוץ ואחד החיילים בפנים). "ככה זה תמיד בחגים ובשבתות" הם אומרים. אז עלינו במדרגות מאולתרות של בית הנמצא בתהליך הגדלה, והגענו לקומה העליונה שהיא המשכו של גג אבל חדרים חדשים נבנים בה ושם על הרצפה הבלתי גמורה חיילים יושבים, עומדים, חמגשית עם שרידי מזון גם היא על הרצפה הזאת. החיילים מופתעים ונבוכים שהתגלו וזכו לביקור של אורחות לא קרואות. מטלפנים למפקדיהם  לחוצים..  לא התעמתנו איתם. מהגג רואים היטב כמובן גם את שכונת ג'בל ג'והר המשתרעת משמאל למערת המכפלה וואדי אל חורוס שנמצאת בין קריית ארבע לציר ציון, מה שברור הוא שאלה רק משקפים את תמונת המצב בכל רחבי העיר. חיילים  מתפרשים ומתצפתים בהרבה מקומות ברחבי העיר. יש שאנחנו מגלות אותם בגלל רשתות ההסוואה שהם שמים על הגגות. אך  באין מי שיתלונן, הפעילות הפולשנית והפוגענית הזאת נמשכת ונמשכת בנימוקים ביטחוניים כמובן.

 

מערת המכפלה

הכניסה אליה עמוסה מבקרים, מרביתם, על פי לבושם, דתיים וחרדים ממש. חנויות המזכרות של עבד והאחרים פתוחות גם הן. הוא משפץ עוד אחת הצמודה לחנותו ומספר לנו בשמחה שזאת תהיה של בנו. ביה"ס אל איברהמיה סגור וכו כן גם החנויות והשעה היא 13.00. "למה" ? שאלנו, "מאוחר" עונים לנו עוברי אורח. הלכנו לז', האישה המתגוררת צמוד לכניסה הפלסטינית למערת המכפלה, זו שבקשה מאתנו לפני שבועיים לבוא בחגים לראות איך הם חיים. הפעם קיבלה אותנו במאור פנים וגם שמחה לספר שרק בשני ימי החג הראשונים אנשים נאלצו ללכת דרך ביתה אל הקסבה כי חסמו להם את המעבר הרגיל. לדבריה  המשטרה כל הזמן בדקה שהיא מרשה רק לאנשים מוכרים להיכנס דרך המעבר הזה. כל השבוע שקט ואין בעיות היא סיפרה. הכנו אותה לאפשרות שגם בשני ימי החג השני צפויות לה בעיות.  ככלל ,חיילים מוצבים כל מאה מטר בערך בכל האזור.

 

ליד בית הדסה הרבה אורחים שיצאו מהמוזיאון לתולדות הישוב היהודי בחברון. בכניסה לתל רומידא חייל שואל למעשנו אבל משתכנע להניח לנו לנסוע. בבית  המכפלה עדיין אין מתנחלים. רק הדגלים מתנופפים שם.

 

דרך עיני חברותינו מהמרכז ובזכות תגובותיהן, אני שוב מבינה עד כמה התופעה הזאת של חברון  וקריית ארבע הלופתת אותה מכל עבר ומנסה לבלוע עוד ועוד חלקים ממנה היא פנומן בלתי נתפס ואכזרי.

 

במסגרייה של ע' עשינו אתנחתא. הוא שמח לספר לנו שהוא נוסע בענייני עבודתו גם לנתיבות וגם למודיעין. אחיו, בזמנו סיפר שהגיע גם לקרית שמונה.

אז ב-H2  יש אזורים של עימותים קשים עם המתנחלים וגם מראית עין של דו קיום באזור זה.

הפעם הצלחנו לצאת מהעיר דרך בסיס משמר הגבול, אשמורת יצחק הנמצא ממש בין בתי פלסטינים המוגבלים בתנועה בגללו.

ביציאה ממחסום תרקומיא. מתחקרים אותנו מי אנחנו, מאין באנו ולאן אנחנו נוסעים.

הפעם  הסתפקו בתשובותינו ולא עיכבו אותנו לבדיקות נוספות.