באקה, ברטעה-ריחן, טורה-שקד, עאנין

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
צפרירה זמיר, נטע גולן (מדווחת)
02/04/2015
|
אחה"צ

"מה שלום אנשי השלום?"

 

15:00 מחסום עאנין

החיילים מגיעים בזמן. רק שני טרקטורים ושישה אנשים ממתינים. כעבור כרבע שעה מגיעים שני טרקטורים נוספים. לשאלתנו אם אין יותר היתרים עונה מכרנו מ' שיש, אבל לא באים (?). מ' בירך אותנו ב''חג שמח'' והתעניין במנהגי החג.

 

15:25 מחסום טורה-שקד

''אווירה משפחתית'' במחסום. רוב העוברים (המעטים) נשים וילדים.

 

16:00 מחסום ברטעה-ריחן, צד מרחב התפרinfo-icon

תזמורת חתונות מג'נין ממתינה להסעה. מוזמנים לנגן בחתונה בכפר כנא שליד נצרת. מזל טוב!

משפחה בלבוש חגיגי עולה בשרוול הרשת. פועלים יורדים אל המעבר שבצד הטרמינל. כשזרם העוברים גדל, נוצר תור ליד עמדות בדיקת ההיתרים. התור לא ארוך, אבל מעצבן. עומדים בו העובדים במרחב התפר. העובדים בישראל – פטורים.

רבים מברכים אותנו ב''שלום'' ואחדים ב''חג שמח''. אחד מברך ושואל בעברית מצוחצחת ''מה שלום אנשי השלום ? ''. מרגש.

כשאנחנו עולות למגרש החנייה שואל אותנו אחד האנשים מה שעות פתיחת המחסום בערב החג. לצערנו איננו יודעות.

 

17:00 מחסום באקה

שוטר צבאי ניגש אלינו מייד וטוען שזה שטח צבאי ואסור לנו להיות בו. כשאנחנו מסבירות לו שלא כך הדבר הוא אינו משתכנע, אך זז הצידה. חייל נעים הליכות ניגש אלינו ומתעניין ב ''מחסום ווטש''. לדבריו עוברים במחסום זה פלסטינים מנזלת עיסא וגם בעלי אזרחות ישראלית. החייל אומר שהוא חדש ואינו יודע מי זכאי לעבור במחסום. בשעות הבוקר והצהריים עוברים ילדי בית ספר מנזלת עיסא שבתיהם ''נתקעו'' בצד הישראלי של גדר ההפרדה.

המחסום פתוח מ 06:00 עד 22:00. מעט צפונה לו שוכן המחסום החקלאי נזלת עיסא.

בזמן שהותנו במחסום באקה עוברות מלגזות נושאות סחורה חקלאית ואחרת לדוכנים במגרש החנייה שצמוד לחומת ההפרדה בצד הישראלי. שתי ילדות עוברות אל אביהן שממתין מעבר לגדר.

תזכורת: גדר ההפרדה באזור זה נבנתה תחילה מזרחית יותר, מעבר לבאקה אל שרקייה. ב 2004 נבנתה במקומה גדר על הקו הירוק, צמוד לבאקה אל גרבייה, הגדר המזרחית נהרסה. הגדר החדשה, שבחלקה נבנתה כחומה, ''ספחה'' בתים אחדים (שנבנו אחרי הכיבוש) מנזלת עיסא לבאקה אל גרבייה. תושביהם בעלי אזרחות פלסטינית, גרים בישראל, אך ילדיהם לומדים בפלסטין. פרק נוסף בתיאטרון האבסורד של הכיבוש.

17:30 אנחנו נוסעות הביתה. מתרשמות לטובה מהרחוב הראשי של באקה אל גרבייה. עמוס, סואן ומטופח.