עופר - יידוי אבנים, חקירת עד

צופות: 
ניצה אמינוב (מדווחת)
19/01/2014
|
אחה"צ

 

כידוע, רוב המשפטים בבית המשפט הצבאי מסתיימים בהסדר טיעון. בפעמים בהן הנאשם אינו מודה באשמה מתקיים משפט הוכחות.

משפט ההוכחות בו נכחתי מספק הצצה מרתקת לפעילות היומיומית של הצבא, על הקשר עם השב"כ ועל תפקיד החוקרים המשטרתיים.

המדובר הוא בבחור מניעלין ש"עובד בפלאפל". הוא הופלל על ידי מישהו שסיפר סיפורי אלף לילה ולילה – המפליל, עבד אל רחמאן צרור, סיפר על זריקת אבנים על 9 מכוניות על הכביש הראשי ליד ניעלין, פגיעה במכוניות, על כניסת ג'יפים צבאיים לכפר בעקבות שריפת צמיגים ואז שפיכת שמן על חלון הג'יפ, ניתוץ חלון הג'יפ בעקבות זריקת בלוק, זריקת בקבוקי תבערה על ג'יפים צבאיים תוך כדי גרימת התלקחותם, ירי של רימוני גז על חיילים באמצעות רובה מאולתר ועוד סיפורים.

 

שופטת: רס"ן אתי אדר

תובע: סגן נתנאל יעקב- חי

סנגור: עו"ד נרי רמתי

הנאשם: עבדאללה אסעד עבד אללה עמירה  ת.ז. 853405652 - תיק 5940/13

 

הדיון החל בחקירת עד התביעה סגן אלון רחביה ששרת כקצין מודיעין בחטמ"ר אפרים. הקצין מספר כי החיילים בשטח מדווחים על כל אירוע ואז הכול מתועד באמצעות יומן מבצעים דיגיטלי. "ליומן נכנס הדיווח ההתחלתי, מי שזיהה את זה, אם יש איזה תגובת שרשרת מסוימת, מי הוקפץ לנקודה, איזה כוח ומתי הוא הגיע לנקודה....." (מתוך הפרוטוקול).

הפעם מדובר באירוע שקרה ביום 8.3.13, והוכן ריכוז דו"ח אירועים – אלא שפירוט האירועים הוכן על פי בקשת הדסק של שירותי הביטחון.

בתשובה לשאלת הסנגור העד אומר כי ביקשו ממנו לקחת אירועים מסוימים ולפי כפר מסוים ואזור מסוים.

לשאלת הסנגור ובית המשפט העד עונה שלא סביר שיהיו אירועים מהסוג שתיאר הסנגור (הכוונה לאותם סיפורים של עבד אל רחמאן צרור  נ.א.), והם לא יהיו מדווחים על ידי החיילים.

עד תביעה מס' 4 הוא רס"ב מטאנס חדאד.

רס"ב חדאד גבה ביום 10.11.13 את אימרתו של עבדאללה עמירה וביום 21.3.13 את אימרתו של עבד אלרחמאן צרור.

בחקירה של עו"ד רמתי את רס"ב חדאד מנסה הסנגור להבהיר את נוהלי לקיחת האימרה המשפטית:

"ש: הנאשם הגיע אליך לאחר חקירה בשב"כ. היה בכל אופן משהו לא סטנדרטי בחקירה הזו, הוא נחקר 3 חקירות בשב"כ ואף לא אחת מהן מתייחסת לחשדות שאתה חקרת אותו עליהם. אני מציג בפניך את הזכ"דים של 3 חקירות השב"כ. אני אומר לך שבכל החקירות של השב"כ מדברים איתו על רכב ועל אירוע שבכלל לא קשור לאירועים שעליהם אתה חקרת אותו. האם לא היה מוזר שהגיע אליך נחקר שנחקר על דברים אחרים בשב"כ, ופתאום מבקשים ממך לחקור אותו על דברים שלא קשורים לחקירה בשב"כ?

ת: אני חקרתי אותו למיטב זכרוני על סמך ההפללות בעדויות המשטרתיות של אחרים" (מתוך הפרוטוקול).

העד מסביר כי החקירה נערכה בשפה הערבת והאימרה נכתבה בערבית.

בחקירה הממושכת שחקר הסנגור את העד חדאד עולה הקשר המאוד ברור ביןהחקירות בשב"כ לבין הצורך לאחר מכן בחקירה המשטרתית לשם עריכת המשפט.

ושוב מתוך הפרוטוקול:

"ש: בוא נדבר על השיטה הזו של החקירה – גבייה של אימרה לאחר שיש לך זכ"ד. למעשה אנו יודעים כי הזכ"ד הוא לא אימרה בשפה הערבית, וצריך את הדברים שהאדם הודה בהם בחקירת שב"כ להפוך לראיה בבית המשפט. אתה מסכים איתי שזו מטרת החקירות?

ת: כן.

ובהמשך: ש: אז בעצם פואד(חוקר שב"כ שהוזכר נ.א.)לא רחוק מהאמת, הוא אומר שהם גורמים לחשוד להודות, ואחר כך כדי שיהיה לזה גם אסמכתא משטרתית מגיע שוטר, לוקח את הזכ"ד, שואל שאלות על פי הזכ"ד לפי איך שהזכ"ד כתוב, וכותב את התשובות. זו הייתה עבודתך בחקירה הזו בעצם?

החוקר לא הכחיש את הטענה של הסנגור ואינני רוצה להמשיך ולצטט מהפרוטוקול הכה ארוך.

 

משהסתיים הדיון השופטת נענתה לבקשתי לקבל את פרוטוקול הדיון אבל התפלאה למה. עניתי לה את האמת – מאוד מרתק (הגלוי והסמוי).