קלנדיה
09:00 – מגיעות למחסום. מגרש החנייה מלא עד אפס מקום, ואנו נאלצות לחפש מקום חנייה מחוץ לאזור המחסום. כבר מרחוק נראים המונים נוהרים למעבר – הן ברגל והן ברכב. הרבה רכבי הסעות במגרש החנייה.
הסככה במעבר הומה אדם. כל המעברים פתוחים, ובהם מצטופפים בדוחק רב המוני אדם - זקנים גברים נשים וטף. התורים מגיעים עד לקצות הסככה.
שלא כרגיל בימי שישי, 
היום פתוח גם תור הומניטרי, בו מצטופפות בעיקר נשים, זקנים וחולים. השער מוגף.
זמן רב שלא ראינו במשמרות שלנו עומס שכזה.
סביב הביתן האטום ובין הגדרות יש כמות ניכרת של אנשי צבא.
בין הגדרות מסתובב לו בחופשיות זוג חתולים, חולפים בין רגלי החיילים, ומתפרקדים בשמש.
09:15 מתגלעת מריבה באחד התורים, אדם מנסה להדחף לראש התור.
09:25 למרות שכל המעברים פתוחים, ההמונים ממשיכים להגיע, וכמעט אין תזוזה קדימה. משך העמידה בתור החיצוני, כשעה.
09:30 מתקשרת למת"ק קלנדיה. הבחור שעונה אומר שהם מודעים לעומס ולכן פתחו את כל המעברים וגם תור הומניטארי.
גבר בגיל העמידה ניגש אלינו ואומר בכעס "תעשו משהו! מה אתם עושים?".
כאשר הקרוסלות נפתחות למעבר, עולות צעקות,קול מריבות ואנשים נדחפים נלחצים אל הסורגים.
הלחץ אינו משתחרר.
09:35 מטלפנת לחנה ברג השואלת על כמות האנשים במחסום. התשובה מאות. חנה מודיעה שתעשה ככל שניתן, ועושה!
09:40 השער בתור ההומניטרי נפתח,
והמראה חוזר על עצמו נדחקים, נדחפים, נמחצים. ברי המזל עוברים פנימה והשער מיד נטרק בפני האחרים.
דלתות השירותים פתוחות. בבדיקה מקרוב הלכלוך והצחנה של ההפרשות בלתי נסבלים. הזוהמה בחלק מן התאים מפחידה. צואה ושאר הפרשות מוטלים על המתקן. סכנה ממשית לבריאות. יחד עם זאת ובלית ברירה, הפלשתינים עושים בהם שימוש. איך הסתדרו כל השנים בלי השירותים? מדוע אין מי שינקה ביום עמוס כזה?! האם יש בכלל מים
זורמים?
כאשר מוחזרים לאחור, מסורבים (כמו גבר ושני ילדיו) עליהם להדחף בכיוון ההפוך מאחר ואין דרך יציאה אחרת.
מגיע ובא קשיש הנשען על מקלו. ניכר בו שהוא חולה ואינו יכול לעמוד ולהדחף בתור, גם אם התור לכאורה "הומניטרי". הוא מקיש על הגדר במקלו כדי להסב אליו את תשומת לבם של החיילים.
החיילת אומרת שאינה יכולה להעביר אותו כי התור צפוף, ולא יתנו לו לעבור. ומוסיפה שאם הוא חולה שילך לבי"ח ברמאללה.
הוא נשאר לעמוד בתור.
10:00 המצב מעט מעט משתפר. מגיע איש משטרה (מוכר לנו. זה שאינו מדבר אתנו) והוא "עושה סדר" ומזרז את המעבר בתחילה בתור ההומניטרי אך הוא גם חולש על התורים הפנימיים האחרים.
כאשר נפתחת הקרוסלה בתור הרגיל המון נשים רץ מן התור ההומניטארי הסגור ומנסה להדחף לתור בו נפתחת הקרוסלה – צעקות ולחץ לא אנושיים. נוצר ספיח לתור העיקרי.
זוג חיילות נאות עם נעלי גיבורים ונשק על הכתף מסתובבות לאיטן ומפטפטות בניחותא מול ההמון הדחוס, הקולני והכועס.
10:20 ילדה נמחצת בשרוול כאשר כולם נוהים קדימה אל הקרוסלה המסתובבת. כשאני קוראת להיזהר על הילדה, צועק לי פלשתיני: THE PROBLEM IS NOT HERE, THE PROBLEM IS THERE
והוא מצביע על הביתן של החיילים.
10:25 העומס פוחת והולך.
מגיע גבר צולע בשתי רגליו הוא מדדה, מנסה לרוץ, להגיע מהר לתור ההומניטארי לפני שהשער ינעל.
10:30 התורים התקצרו עד מאד. התור ההומניטארי "חוסל" ונסגר.
השוטר עשה עבודתו נאמנה חבל רק שלא עשה כן הרבה לפני כן.