קלנדיה

"ארץ עבור כלבים"

06:13-07:30 לצערנו יכולנו להגיע רק ב06:13- ונחשפנו ל3 תורים של פועלים שהתארכו עד למגרשי החניה. מתנדב זר, שהיה בצד השני של הגדר, דיווח שהאנשים יוצאים מהמחסום בקצב איטי מאוד. נראה כי החיילים המבצעים את הבידוק, עובדים לאט מאוד. עובדה נוספת שלא עזרה למצב ,היא נוכחותה של חיילת שלא הבינה כנראה את תפקידה והפגינה חוסר יוזמה ופתחה את הקרוסלות רק כשקבלה הוראה מפורשת מהקצין או מהשוטר, שלא תמיד היו נוכחים במקום.

השער ההומניטרי היה פתוח כשהגענו ונפתח בפרקי זמן תכופים עד : היה ויכוח בין החייל ואדם שכבר עבר את השער ונמצא בתא שקיים לפני הקרוסלה שדרכה עוברים בסוף כדי להגיע לעמדות הבדיקה. אותו אדם נלקח ע"י החייל ושוטר. לקהל הגדול שהמתין להכנס דרך השער ההומניטרי, נאמר, בגסות, שהשער סגור מעכשיו ועליהם לעמוד בתורים הרגילים. היות ולא היה אף אחד להנחות את החיילת לפתוח את הקרוסלות, הן נשארו סגורות. (וזאת למרות שאנחנו ואנשים ב"כלובים" ניסו לתפוס את תשומת לבה). והאנשים החלו להיו חסרי שקט. עד כדי כך שהגברים לא נתנו לנשים לעבור מחוץ לתור, מה שהם עושים בד"כ.

אדם, שתורו נשמר לו ע"י אחיו, הרחק ליד מגרש החניה, הגיע לשוחח איתנו. הוא התבדח: הנשיא בוש הגיע לבקר בארץ והביא איתו את כלבו. כשהגיע הזמן לעזוב, הכלב סרב להכנס למטוס. "למה? למה?" שאל בוש. הכלב השיב, ,"זו ארץ עבור כלבים."

בסוף, החייל חזר (ללא האדם "המפריע"), פתח את השער ההומניטרי ודאג לפתיחת הקרוסלות.

עזבנו ב07:30. היו עדיין תורים אבל "רק" עד קצה הבקתה.