ברוקין, דיר איסתיא, כפר א-דיכ

פגישה מפתיעה ומרגשת עם ראשת הכפר דיר איסתיא. בלא היסוס ובאסרטיביות גוללה בפנינו בעיות חמורות הנוגעות למשטר הכיבוש - גזילת אדמות, מעצר צעירים ופרובוקציות של השב"כ. היא הזמינה אותנו להפגין איתם ולקיים פעילות משותפת עם נשים בכפר.

בביקור בכפר א'דיכ וברוקין ראינו שוב את המשך הבניה המטורפת על הרכס שממערב, ואת מסלול השפכים המוזרמים מאזור התעשיה ברקן, אל מתחת לכביש 5 ואל ערוץ הנחל העובר בכפרים עד דיר באלוט, ובדרך מזהם את האוויר, את האדמות ואת מי התהום. בינתיים גורם גם למחלות מסוכנות.

ב-10.00 היגענו לבנין המועצה בדיר איסתיא על פי קביעה מראש עם ראשת המועצה החדשה.
אמל, אשה צעירה אסרטיבית, עניינית ופתוחה מאוד, האירה לנו פנים. היא לא הכירה את מ.וו. ובתחילה גם לא ידעה שאנחנו ישראליות. השיחה התגלגלה במהירות ללא הקדמות ארוכות והייתה נעימה מאוד וישירה.
השתתף בה גם ז. אותו כבר היכרנו מפגישות קודמות. הוא תיווך, תרגם כשהיה צורך והוסיף ידע חשוב.
היצגנו עצמנו וסיפרנו על מ. וו. ועל כיווני הפעולה של הארגון, והיא ללא דיחוי העלתה בפנינו סוגיות שמטרידות מאוד את אנשי דיר איסתיא גם בימים אלה.

ראשית, עקירת עצים בוואדי קנה על ידי הצבא, בתואנה שהשטח הוא שמורת טבע ואסור בנטיעות. אמל הראתה וצילמה עבורנו את המסמך עם הצווים לעקירה, החוזרים מידי תקופה. ז. הוסיף שלאחרונה הצבא דורש על בעלי הקרקע והעצים לעקור אותם במו ידיהם... מתנחלי יקיר, עימנואל ו-- הם משתתפים בהצקות לחקלאים ובחבלה בשטחיהם.לקראת סוף השיחה ביקשו מאיתנו שנגיע לתמוך בהם מחר בהפגנה.

נושא שני שעלה הוא מעצרי הצעירים. בערך 25 נערים עצורים היום בכלא מגידו. הסיפורים חוזרים על כניסה בלילות לבתים. כ-40 חיילים נכנסים לבית בכל ארוע כזה כשבחוץ מקיפים את הבית עוד למעלה מ-150 חיילים ברעש ומהומה מפחידים. במקרים מסויימים כשהצעיר עדיין ישן, הם מושכים אותו מהמיטה רק בבגדים תחתונים, מחזיקים בידיים וברגליים, מכוונים פנסים אל עיניו העצומות ומתחילים לשאול שאלות מנחות, כמו איפה זרקת אבנים? מי עוד זרק? (לפני שבכלל ששואלים: האם זרקת).

לשני בני שיחנו ברור שזריקת האבנים היא פרובוקציה מתוכננת על ידי השב"כ. הם הסבירו שבכל פעם ששער הכניסה לכפר נפתח - מתחילים נערים לזרוק אבנים. הם מוסתים על ידי כמה צעירים משתפי פעולה, וזה נותן עילה לשב"כ ולצבא לעצור אותם. ההמשך הוא כבר רוטינה מוכרת...
בכפר יודעים מי הם חלק מהמשת"פים, אך לא על כולם.

בסופה של הפגישה דיברנו גם על אפשרויות של שיתוף פעולה בינינו לבין מרכז הנשים בכפר. אמל נשמעה נלהבת לרעיון של לימוד עברית ואולי גם אנגלית, וגם לאפשרות שילמדו אותנו ערבית. היא סיפרה שלמדה מעט עברית בכוחות עצמה, אבל תעדיף ללמוד פנים אל פנים. בחן רבה דגימה בפנינו מעט מידיעותיה בעברית. קבענו שהפגישה הבאה תהיה עם רכזת הנשים בכפר.

בינתיים ביקשה שנגיע להפגנה שתתקיים בכפר ביום שישי נגד התנכלויות הצבא והמתנחלים לשדותיהם בוואדי קנה.

לפני שעזבנו סיפר לנו ז. עוד על ייחודו של הכפר. מסתבר שבדיר איסתיא נפתח ב-1924 בית הספר הכפרי הראשון. ההשכלה חשובה מאוד למשפחות, והיום רוב מוחלט של הנערות מסיים לימודי תיכון וממשיך לימודים באוניברסיטת א'נג'אח או באוניברסיטה הפתוחה בסלפית.

11.45 כפר א'דיכ - היגענו לביתה של חברתנו ה. עם חבילות בגדים וחפצים. כחברת מועצת הכפר היא דואגת למשפחות נזקקות, ושנית מנסה ליזום עבור החולים הקשים בכפר טיול בתל-אביב.
שוב הצביעו בפנינו מחלונות ביתם החדש על הבניה המתנחלית המואצת של ברוכין ועלי זהב על אדמות הכפרים הפלסטינים ברוקין וא'דיק.
בינתיים בחוץ, חבורה של סטודנטים ידידי המשפחה באו ביום החופשי שלהם לסייע בהתנדבות למשפחה בהכשרת גינה חדשה.
שניים מעובדי הבלדיה איתם קבענו להיפגש, היגיעו לבית חברתנו לדבר על נושאי מים ושפכים.

בעניין המים הנתונים הם: בכפר חיים היום 5700 נפש. בכל 24 שעות הם מקבלים ממקורות 390 קוב. הברזים נפתחים פעמיים-שלוש בשבוע למשך שעתיים לכל אחד מהאזורים בכפר.
קצב הגידול של האוכלוסיה הוא 2.5% לשנה ובהתאם לכך יש להגדיל את כמות המים וזה לא נעשה.
בנושא השפכים: שני המומחים נסעו איתנו לעבר ברוקין להראות את מסלול הנזקים שגורמים השפכים מא.ת. ברקן לכפרים שליד הערוץ ועד לכפר דיר באלוט.