חבלה, עזון עתמה

זו הפעם הראשונה לנו, רותי וחנה, להגיע למחסום עזון עתמה שנקבע בחומת ההפרדה שבין הכפר לבין אדמות של תושביו. בשונה ממחסומי גדר אחרים אליהם אנחנו מגיעות, זה של עזון עתמה הוא יחידת מתכת אטומה מסיבית מאד. כשהמחסום סגור, יש תחושת קלאוסטרופוביה לנוכח האטימות תרתי משמע, גם למי שעומדת בצד שבו אזרחיות ישראליות נהנות (עדיין?) מחופש תנועה...

6:00 – עזון עטמה. סג"מ ע. ק.מ.צ. נגש אלינו. 'אהה, אתן 'מחסוםווטש'...'.

מחכים שהמחסום ייפתח. תחילה שקט. אך, כאשר אנחנו מדברים סמוך למחסום עולה שוועת הממתינים מעבר לחומה 'לא פותחים היום??'. עוד לא. 'הגשש עוד לא הגיע'. חיילים עולים לעמדת התצפית המתנשאת אל על.

6:20 – הגשש הגיע, מחסום המתכת מוסט ואור מסמא בוקע ממזרח. ברי המזל בעלי אישורי המעבר מתייצבים ליד רכב צבאי ואחד החיילים מקריא בקול רם את פרטי הזיהוי של האנשים העומדים בטור סמוך אליו. מכונית מקרטעת מטפסת בדרך העפר התלולה מאד, שבאמצעה מזדקף המחסום. לאחר שנוסעיה נבדקו היא פונה צפונה על דרך האספלט הצמודה לחומה. עדר כבשים חוצה ופונה לכיוון מערב.

6:40 – בדיקת העוברים הסתימה. המחסום נסגר.

7:00 – חבלה. בצד היציאה מהמחסום ממתינים אנשים.

7:08 – הגיע רכב צבאי. וקצת אחר כך הגיע סג"מ ע. וחייליו אותם פגשנו קודם לכן במחסום עזון עטמה.

תושב קלקיליה שעבר במחסום 'שער שומרון' וממתין לעובדים משתף בתחושה שלו על המעבר במחסום 'כמו כבשים'.

אין ממתינים רבים לצאת, לעומת זאת נראה טור ארוך של מכוניות והבדיקות איטיות. מאוחר יותר בשיחה עם ע. הוא סיפר כי כאשר הם התלוננו על כך בפני ע. הוא אמר להם שזה בגלל המחשב... והוסיף (בצחוק, בצחוק, כמובן) 'כל אחד ישים 10 שקל ונקנה מחשב חדש'...

המורים יצאו מהמחסום מאוחר, ממתינים לבדיקת האוטובוס שחוזר אחר כך עם תלמידים. וכך, האוטובוס שחוזר עם התלמידים הלומדים בחבלה הגיע מאוחר גם הוא, אחרי השעה 8. האם ירשמו לתלמידים איחור?

8:45 – דלת חדר הבדיקה ננעלת. משם החיילים ימשיכו למחסום ואדי רשא ואחר כך למחסום נוסף.