בית לחם (300)

צופות: 
יעל י. רות א. אילנה ד. (מדווחת), אַדי ש. אורח – עיתונאי מהולנד
12/03/2015
|
בוקר

06.00 – 07.30

 

בגשם שוטף עמדו מאות פלסטינים וחיכו להסעות שלהם מחוץ למחסום. מעטים מהם הצליחו להצטופף מתחת לעץ הבודד הנטוע במדרכה ועוד כ-50 מתחת לסככה שבכניסה למחסום. כמעט לאף אחד לא הייתה מטריה. באופן מפתיע לא היו הרבה מכוניות בחוץ. כנראה שרוב המעסיקים כבר אספו את הפועלים, אחרים יבואו יותר מאוחר וחלק החליט שבגשם אין לפועלים מה לעשות. הלכלוך בכניסה למחסום היה ספוג במים ונראה עוד יותר גרוע מתמיד. בפנים היינו מופתעות לגלות שעשרה (!) חלונות היו פתוחים ומאוישים. לידיעתנו, זה לא קרה אף פעם בעבר. מעט מאוד אנשים חיכו למעבר מן הצד השני של הכניסות. היו גם כאלה שכבר עברו את המחסום, יצאו החוצה וחזרו בחזרה לשטחים כי הגשם מונע מהם לעבוד. עוד יום עבודה שירד לטמיון על אף ההשכמה לפני עלות השחר.

ארבעה חברים מארגון "זכויות אדם כחול לבן" עמדו בכניסה למחסום עונדים את תגיהם החדשים והגדולים. הפלסטינים כמעט התעלמו מהם. מצד שני ייתכן שבזכותם זורז התור. פלסטינים רבים העידו על כך שהמעבר היה מהיר מתמיד, גם אתמול וגם היום בניגוד לימים הקודמים שהיו נוראים. המצב הלא יציב מהווה קושי בקביעת שעת המפגש עם המעסיקים ואת זמן היציאה מן הבית. לא מעט אנשים חיכו מעבר לחלונות והחליטו לעכב את היציאה לקור ולגשם, ללא כל מחסה ממשי.

האורח שלנו ניגש לראיין את חברי הארגון "המתחרה" וכשאלה עזבו את המחסום יצא איתם כדי לצלמם. האם זה מקרה שמייד אחרי שאלה עזבו נסגרו חלק מהחלונות ומתוך המחסום נשמעו הקולות הנרגנים של העומדים בתור בפנים? על אף הכל מרבית האנשים עברו, היה קר מאוד במחסום, שדלתו פרוצה למערב ממנו נושבת רוח חזקה וקרה. עזבנו כשזרם העוברים כמעט נגמר.