קלנדיה

בוקר גרוע

5:00 – כשהגענו, כבר היה תור ארוך כמעט לחניון, למרות שכל שלוש הקרוסלות פעלו וכל חמישת אשנבי הבדיקות נפתחו.  מהר מאוד השטח מתחת לסככה התמלא והתורים להיכנס לקרוסלות השתרעו עד אמצע החניון.  במהלך שעתיים וחצי, התורים לא התקצרו.

5:15 – הופיע שוטר חדש שלא ראינו קודם.  חשבנו שהוא יטפל בפקקים בקרוסלות, אך הוא התעלם מבקשותינו לבדוק למה הבדיקות לקחו כל כך הרבה זמן.  לו  היה עושה זאת, היה יכול להזיז מהר יותר את התורים מהקרוסלות לאשנבים.

5:45 – הצפיפות המשיכה, והרגשנו, ראינו ושמענו את התיסכול של העובדים.  הרבה מהם הגיעו למחסום לפני 5:00 ועדיין חיכו בספסלים עד שמספר העובדים שניכנסו לקרוסלות פחת.  בשער ההומניטרי כבר היה תור למרות שהשער לא נפתח עד השעה +6:00.

6:00 – החייל האחראי על השער ההומניטרי הגיע ופתח את השער כל כמה דקות כדי להכניס בעלי אישורים. 6:30 בערך הגיע אישה מבוגרת ועברה בשער ההומניטרי.  כעבור 10 דקות ראינו, דרך התיל, שהיא חזרה מאשנב הבדיקה.  פתאום היא ישבה על הקרקע והתחילה להתחנן לעבור את המחסום. היא הראתה לחיילים את תעודת הזהות הירוקה שלה והמשיכה להתחנן לעבור.  בסופו של הדבר, החיילים סירבו לקבל את בקשתה והיא הייתה צריכה לחזור הביתה.  בדרך החוצה שמענו שהיא אמרה שוב ושוב שבטלוויזיה הם הסבירו שמותר לה לעבור.

רוני ניגשה לחייל ושאלה מה קרה לאישה. החייל הסביר ששר הביטחון הכריז לא מזמן שנשים מגיל 50 ומעלה וגברים 55 מגיל ומעלה, יוכלו לעבור את המחסומים בלי אישור. העובדים שישבו בשטח אמרו שהכרזה זו, פורסמה כבר בטלוויזיה וכולם הכירו את התקנה החדשה. כאשר רוני שאלה את החייל למה הוא לא נתן לאישה לעבור אם בהחלט יש תקנה חדשה, הוא ענה שהם לא קיבלו צו לבצע אותה. (יש צו ויש שכל!!!)  האישה המסכנה הייתה צריכה לחזור הביתה מכיוון שהחייל לא היה יכול להפעיל את השכל שלו.

6:30 – היה תוהו ובוהו מסביב לקרוסלות. העובדים קפצו מעל הקרוסלות ובגלל הדוחק והדחיפות בתוך הקרוסלות, פחדנו שמישהו יידרס.  שוב ושוב העובדים צעקו, קפצו על גג הקרוסלות ומעכו אחד את השני בתוך הקרוסלות.

מה עשו השוטר, השוטרת וצוות המת"ק? שום דבר.  הם הסתכלו מסביב, עמדו ביחד, דיברו ביחד, אך אף אחד מהם טרח להאיץ את הבדיקות.

שמענו היום אותה תלונה מהעובדים שאנו שומעים כל הזמן: החיילים הבודקים את העובדים, אישוריהם וטביעות אצבעותיהם, משחקים עם הטלפונים הניידים שלהם, משוחחים ביניהם, ומשוחחים בטלפונים במקום לעבוד ביעילות. 

7:30 – עזבנו למרות שעדיין היה תור עד החניון.היה אחד מהימים הקשים שעברנו.

לשמחתנו ולשמחת העובדים, השרותים נפתחו. שמנו לב שהעובדים השתמשו בשרותים הרבה, במיוחדכשהם חיכו כל-כך הרבה זמן לפני שהם עברו למחסום