קלנדיה
הבשורה הטובה לפי קלנדיה...........
בתי השימוש פתוחים לקהל הנזקקים.
6:00 קהל רב עד אמצע מגרש החניה מתקבץ בשקט מופתי....... כדי לעבור את מחסום.
התורים מסודרים , שלוש הקרוסלות תקינות. וההמון הרב המשתרך לפני שערי הכניסה ל"גן העדן " של הפרנסה ממושמע ואפילו חייכן. הם כבר רגילים......
מוכרחה להודות שאני נכנסת לפניקה בראותי את התורים הארוכים. האם יצליחו להגיע בזמן לעבודה?.......
משמרות המשטרה, (שניים) הצבא (מת"ק
) והמאבטחים, לא נראים מודאגים כלל וכלל. הם עומדים בתוך שטח הסורגים שלהם ומפטפטים בהנאה על ענייני דיומא. משתפים בחוויות היום יום שלהם, צוחקים ודי מבסוטים , איזה כף.......
בנגוד משווע לאותם אלפי אנשים העומדים בתור עם שקיות האוכל שלהם בדרכם לעבודה היומיומית שלהם.
השער ההומניטרי נפתח מעט מדי ותורים מצטברים שם – עד ש"בעלי המפתחות" מחליטים לפתוח אותו. מאד במסורה.
למה? למה שלא יהיה פתוח כל הזמן.
כבר העירו לי ולא פעם- "תפסיקי לשאול למה?" כי התשובה היא "ככה".
ב-7:15 הפלא ופלא כולם עוברים פחות או יותר - התור מתקצר עד לכלובים והששער ההומניטרי אינו נפתח יותר "שילכו לעמוד בתורים הרגילים"
ואנחנו אחריהם ,עוברות את הבידוק לאחר שירד העומס , וחוזרות לצד "הירושלמי" של המחסום (25 דקות) .
במשך שנים עמדתי במחסום קלנדיה ועכשו כמו אז , אני חשה בושה גדולה .