קלנדיה

צופות: 
חנה שטיין ונטע ע.
09/03/2015
|
בוקר

הבשורה הטובה לפי קלנדיה...........

בתי השימוש פתוחים לקהל הנזקקים.

 

6:00 קהל רב עד אמצע מגרש החניה  מתקבץ בשקט מופתי....... כדי לעבור את מחסום.

התורים מסודרים , שלוש הקרוסלות תקינות.  וההמון הרב המשתרך  לפני שערי הכניסה ל"גן העדן " של הפרנסה ממושמע ואפילו חייכן. הם כבר רגילים......

מוכרחה להודות שאני נכנסת לפניקה בראותי את התורים הארוכים.  האם יצליחו להגיע בזמן לעבודה?.......

משמרות המשטרה, (שניים)  הצבא (מת"קinfo-icon) והמאבטחים, לא נראים מודאגים כלל וכלל. הם עומדים בתוך שטח  הסורגים שלהם ומפטפטים בהנאה על ענייני דיומא. משתפים בחוויות היום יום שלהם,   צוחקים ודי מבסוטים  , איזה כף.......

בנגוד משווע לאותם אלפי אנשים העומדים בתור עם שקיות האוכל שלהם בדרכם לעבודה היומיומית שלהם.

השער ההומניטרי נפתח מעט מדי  ותורים מצטברים שם – עד ש"בעלי המפתחות" מחליטים לפתוח אותו. מאד במסורה.

למה? למה שלא יהיה פתוח כל הזמן.

כבר העירו לי ולא פעם- "תפסיקי לשאול למה?" כי התשובה היא "ככה".

ב-7:15  הפלא ופלא  כולם עוברים פחות או יותר -  התור מתקצר עד לכלובים והששער ההומניטרי אינו נפתח יותר "שילכו לעמוד בתורים הרגילים"

ואנחנו אחריהם ,עוברות את הבידוק לאחר שירד העומס , וחוזרות לצד "הירושלמי" של המחסום (25 דקות) .

במשך שנים עמדתי במחסום קלנדיה  ועכשו כמו אז , אני חשה בושה גדולה .