קלנדיה

צופות: 
חנה ש. ורונית ד. (מדווחת)
11/02/2015
|
בוקר

קר ורגוע

כפי שאנו נוהגות בזמן האחרון, חנינו בצד הישראלי. רוח חזקה נשבה והיה קר מאוד. עקפנו קבוצת מתפללים גדולה בכניסה ועברנו. בצד הפלסטיני בשעה 5:15 כל 5 העמדות פתוחות (למרות שמעל עמדה מס' 1 דולק על המסך השלט האדום המורה כאילו היא סגורה). מוכרי הבייגלה והעוגות כבר כאן, וגם דוכן הקפה של איימן כבר פתוח. ציפורים מצייצות, חתולים מסתובבים, רק דבר אחד אין – תורים!

כמעט כל הזמן שהיינו שם הקרוסלה במכלאה הקרובה אלינו נותרה פתוחה ואנשים שבאו עברו מיד. לעתים רחוקות סגרו את הקרוסלה והצטברו תורים קצרים. כשפתחו את הקרוסלות במכלאות 2 ו-3 נגמר התור ושוב נותרה הקרוסלה פתוחה. מאחר ולא היו תורים לא יכולנו לוודא מה מצב הקרוסלה במכלאה הראשונה. היא לא היתה חסומה במחסום משטרתי, אך איש לא ניגש אליה ולא ניסה לעבור בה, כי לא היה צורך. אנשים היו מרוצים, ברכו אותנו והמשיכו במהרה בדרכם.

בעמדה 4 ככל הנראה מכונת השיקוף לא עובדת, ולכן שם ניתן לעבור רק ללא תיקים או שקיות. לרוב הפלסטינים יש תיק או לפחות שקית ניילוןinfo-icon שבה הם נושאים את ארוחתם, ולכן העמדה הזו היתה ריקה בחלק ניכר מהזמן. לעיתים עבר מישהו עם שקית שקופה והראה לחייל בעמדת הבידוק את הפיתות שבשקית.

מעט לפני 6 הלכנו לקנות כוס תה כדי להתחמם מעט. כשחזרנו היה כבר שוטר במקום ומעט אחריו הגיע פ' מהמת"ק. פ' נותר מחוסר עבודה, שכן בהעדר תורים איש לא חיכה ליד השער ההומניטרי, ועזב אחרי זמן קצר. גם אנחנו עזבנו בשש ורבע לערך, עברנו בלי בעיות ועיכובים והגענו העירה מהר ומוקדם.